הצלב האדום סופג ביקורת רבה בישראל - אך האם היא מוצדקת?

הצלב האדום סופג לא מעט אש לאחרונה מצד גורמים ישראלים, שטוענים שהארגון לא עושה מספיק על מנת לבקר את החטופים הישראלים ברצועת עזה. בתחילת החודש נערכה הפגנה של כ-1,000 אנשי רפואה, שהפגינו מול משרדי הצלב האדום הבין לאומי בישראל. גם במגן דוד אדום שהוא חלק מהארגון הבין לאומי של הצלב האדום החריפו את הטון מול הארגון.

עם זאת, נראה שהתמונה מעט מורכבת יותר. גורמים בישראל אישרו בשיחה עם וואלה! כי חמאס הוא זה שמונע את הביקורים של הצלב האדום. בארגון עצמו מסרו בתגובה לוואלה! אחרי שיחה עם גורמים רשמיים מטעם הארגון בז'נבה: "מאז 7 באוקטובר, הוועד הבינלאומי של הצלב האדום שב וביקש את שחרורם של כל בני הערובה המוחזקים בעזה, ואת הטיפול ההומני בהם. לא הפסקנו לבקש זאת ונמשיך ככל שהדבר יידרש. ככל שיוסכם על ביקורים, הוועד הבינלאומי של הצלב האדום ערוך ומוכן לקיימם. הוועד הבינלאומי של הצלב האדום אינו לוקח חלק במשא ומתן בין הצדדים לסכסוך".

בשיחות רקע עם גורמי רפואה שמעורים בפרטים עולים קולות שונים. מצד אחד ישנו קול ברור שאומר שהצלב האדום היה מבקר את החטופים, אילו החמאס היה מאפשר זאת, וכי הארגון רוצה לעשות את זה. מצד שני, גורמי רפואה שונים טוענים שהארגון לא "שובר את הכלים" מול חמאס, אף שהוא היה כבר אמור לעשות זאת.

הצלב האדום הוא ארגון סיוע הומניטרי המורכב מכמה תת ארגונים שבהם הוועד הבינלאומי של הצלב האדום, שהוא הארגון שעוסק בהבאת החטופים מרצועת עזה. ארגונים אחרים הם הסהר האדום ומגן דוד אדום. הארגון שמולו ישראל מתנהלת בימים האחרונים הוא הועד הבינלאומי של הצלב האדום, שמטרתו להגן על חייהם של קורבנות סכסוכים מזוינים.

הארגון פועל לפי אמנות ז'נבה (ארבעה במספר) והוא בעצם מופקד על שמירת כללי המשפט ההומניטרי הבין לאומי כפי שהם נוסחו באמנות ז'נבה.

החוק הבינלאומי והמשפט ההומניטרי אוסרים על חטיפת אזרחים. במובן זה יש הבחנה בין שבויי מלחמה, שהם בדרך כלל לוחמים שנפלו בשבי, לבין אזרחים. עם זאת, אמנת ז'נבה בהחלט מעגנת בתוכה את הזכות של שבויים לפגוש את הצלב האדום, או כל ארגון דתי או סוציאלי אחר.

כל מי שחתום על האמנות. באופן די מפתיע כל המדינות בעולם חתמו על אמנות ז'נבה. זהו מצב חסר תקדים בהשוואה לשאר האמנות הבינלאומיות. ארגון הטרור חמאס אינו חתום על האמנה, והוא לא מכבד אותה. עם זאת, זה לא פוטר אותו מהמחויבויות שיש במשפט הבין לאומי לשמור על דיני המלחמה, חובות המכונות "משפט מנהגי" - כלומר מנהג מחייב גם כלפי מי שלא חתום על האמנה. אחת מהאבחנות החשובות ביותר בדיני המלחמה היא בין לוחמים לאזרחים בלתי מעורבים, אבחנה שארגון הטרור לא קיים, ולכן הוא עלול למצוא את עצמו חשוף גם לטענות כלפי המשפט הבינלאומי.