ארץ/עיר: מגף הבוץ

מאת ניצן חורש


איזה כיף במחצית. יש פרסומות לאיזה מרוץ ראלי שלעולם לא תראה, שייע פייגנבוים מרחיב את הדעת בפרשנות מעמיקה, פתאום איזו כתבת צבע אודות המשבר בצמרת ההנהגה של ספינת השוטים מכפר סבא, אתה יכול להמר נגד עצמך עם יישאר אפס-אפס עד הסוף, או שאורן מוחרר ישבור את הקרח, או שתירדם לפני שהרגע הזה יגיע ולא תדע מכלום.

גם המדור האינטרנטי הפופולארי "ארץ/עיר" הגיע למחצית: חצי עונה מענגת של שיטוטים ברחבי הלאומית עברה לה, וזה תירוץ טוב מספיק בשביל לפרגן לגיבורי הליגה האמיתית של ישראל, שמצדם עושים לנו כיף על הנשמה בחריצות מרשימה (גם אם בחוסר דיוק משווע מול השער).

גבירותיי ורבותיי, טקס פרסי "מגף הבוץ" הראשון לשנת 2001 יוצא לדרך!

פרס על מפעל חיים:

ברוך אופיר, יו"ר מכבי קרית אתא, הפנומן של הלאומית והכדורגל הישראלי (והיקום כולו?), שמחזיק את אלוהים בביצים ואת הקבוצה שלו עם תקציב של ביקור אצל הפנצ'ר מאעכר.


פרס הבורקס:

"אתם חיילים אני המפקד"- כך פתח אליהו עופר את אסיפת השחקנים הראשונה של הפועל ירושלים תחת הנהגתו. לא נרשם ציות.


פרס הפוטנציאל המבטיח:

שלמה שרף. השתלב נהדר בנוף הליגה הלאומית במהלך החודש בו בילה עמנו. תחזור, תחזור, תחזור!


פרס מאמן ה(חצי)עונה:

מומי זעפרן. יש לו את השם הכי מדליק בליגה. הוא האבא של האנטי-סטארים. כישורי הניווט שלו מזכירים תמנון שיכור בים סוער. אחראי לזיגזג המלהיב של העונה, שמשאיר את השאלה הכי מסקרנת של המשך הליגה פתוחה: האם קרית אתא אכן עומדת לרדת?


פרס הכישלון הכל כך צפוי שחבל שלא הימרנו עליו בכסף:

אביבי זוהר ושרון אביטן בבית שאן, אייל לחמן ודני ניראון בהפועל באר שבע, מכבי הרצליה.


פרס הגנב מגנב פטור:

עמותת הפועל כפר סבא. הורסת את הקבוצה, אבל המטרה (טביב) מקדשת.


פרס האישיות החתרנית:

רוני בראון, האיש שהתיישב באולפן של אליעזר לחנה, ומתחיל לגנוב את ההצגה מהגדול מכולם בעזרת מתק שפתיים, שליפה של עובדות הטריוויה הכי לא נחוצות בהיסטוריה של המשחק, ואמביציה חסרת מעצורים להפוך, לכשיהיה גדול, לניב רסקין של הלאומית. בהצלחה, רוני.


פרס הציטוט המייצג:

"לרעות כדי להאמין!", מכריז הגדול מכולם בפרומו שמפתה את הצופים לראות לחנה. חוזר: לרעות ב-ע', לא ב-א'. למי שהחמיץ: הקטע לקוח מאייטם של התוכנית המופלאה שעסק בעוזר מאמן בית שאן, רואה צאן במקצועו. אדיר.


פרס קלאב הוטל אילת:

גיורגי דרסיליה מכפר סבא, השחקן בטוב בליגה, שניסה לפענח דקות ארוכות, מול המצלמה, בשידור חי, באיזו שפה מדברות שדריות הקווים, ומה לכל הרוחות הן רוצות מחייו.


פרס הטיימינג:

1. הדקה הבודדה שיש בכל משחק ליגה לאומית שבה באמת מתרחש משהו. זה קטע טריקי, כי חייבים לשמור על עירנות מלאה במשך 89 דקות כדי לתפוס אותה.

2. לפני חודש נדחק שידורה של תוכנית סיכום המחזור לשעה אחת בלילה (בשל קיומו של איזה אירוע ספורט אזוטרי) היה אופטימלי.


פרס התחזית הפרועה והלא אחראית לזהותן של העולות בסוף העונה:.

1. בני סכנין. תוציא את יושבי טדי מדעתם בעונה הבאה.

2. הכח רמת גן. תשבור בד-לק של עשור שלם. או לפחות כך היינו מקוים שיקרה.