דוריס ליבר, אימו של גיא אילוז שנפצע ונחטף לעזה לאחר שהיה במסיבה ברעים ב-7 באוקטובר, טסה כבר לשתי משלחות בחו"ל במטרה להגביר את המודעות העולמית לשחרור החטופים. במסגרת המשלחות שיצאו לז'נבה ולארצות הברית, היא נפגשה עם פוליטיקאים ודיפלומטים רבים, השתתפה בהפגנות ומסיבות עיתונאים והתראיינה בכל הזדמנות פנויה לכלי תקשורת זרים ללא הפסקה.
"הדבר היחיד שהכנסתי לפה באחד הימים זה כדורים נגד כאבי ראש, כי לא היה לנו זמן לאכול. זה היה פשוט טירוף." משחזרת ליבר, "עד הלילה בעצם פשוט רצנו ממקום למקום להתראיין לתקשורת ולהיפגש עם אנשים. היה יום אחד שסיפרתי את הסיפור המלא איזה עשר פעמים. התחושה לספר כל פעם מחדש הייתה משתנה. לפעמים זה אוטומטי ולפעמים זה נוגע בך. אתה יושב בחדר סגור עם אזנייה באוזן ותמיד זה בשידור חי ואני לא יודעת איזה שאלות הם ישאלו אותי. אני לא דמות ציבורית, אני לא באמת יודעת פוליטיקה - אבל התמודדתי עם זה".
בנה גיא, בן 26 ומתגורר בתל אביב, נסע עם חבורת חברים גדולה ליהנות במסיבת הטבע ברעים. כשהתחילו האזעקות, הם עלו לרכבים והתחילו לנסוע משם עד שנורה צרור יריות לכיוון הרכב שבו היה. "הייתה שיחה אחרונה אחרי שהוא התקשר למוקד 101 והעלו את אבא שלו ואותי על הקו", סיפרה אימו דוריס, "הוא סיפר לנו שהוא נפצע ביד והוא מדמם. הוא לא הצליח לעשות לעצמו חוסם עורקים. כשהעלו אותי לקו לא יכולתי כבר לדבר עם גיא כי שמענו יריות מאוד קרובות אז אבא שלו אמר 'אל תדברי שהוא לא יענה לך כי אמרנו לו להיות בשקט'. אמרתי לו 'גיא אני אוהבת אותך, תהיה חזק. אני אתקשר שמישהו יעבור ויאסוף אותך משם, אל תזוז'".
במהלך עשרת הימים לאחר מכן, לדוריס לא היה קצה חוט מה עלה בגורל בנה. עד שהגיע אל אביו של גיא סרטון של החמאס ובו מוזכר בנו. אביו של גיא, מנהל חומוסייה בתל אביב ויזם נדל"ן, קיבל את הסרטון מאחד מהעובדים שלו. "ההפצצות של חיל האוויר הביאו למותם של 22 חטופים עד רגע זה. האחרון שבהם היה החטוף הציוני, האומן גיא אילוז", אמר דובר חמאס בסרטון.
"אני חשבתי כבר שזהו", שיתפה בכאב דוריס. "קיבלתי את הסרטון והתפקרתי ממש. באותו היום התקשרו אלי ואמרו לי שיגיעו אלי מהצבא. זאת בעצם הייתה הפגישה הראשונה שלי עם נציג צבא או גורם רשמי כלשהו מהמדינה. שאלתי אותה אם היא תגיע גם עם עובדת סוציאלית כי ידעתי שזה הנוהל כשמישהו נהרג, אז באמת עד שהם הגיעו הייתי משוכנעת שאני מקבלת את הבשורה". אך נציגי הצבא הסבירו לדוריס שהסרטון אינו אמין כלל ושזו לוחמה פסיכולוגית שהחמאס מנהל. לאחר פרסום הסרטון, גיא הוגדר כחטוף ועד לרגע כתיבת שורות אלה - זה כל מה שדוריס והמשפחה יודעים אודותיו.
גיא אילוז התחיל לנגן בגיטרה כבר בגיל 7, ומאז הוא לא יכול לעזוב את הגיטרה והצליח לשלב את המוזיקה בקריירה שלו. הוא עבד כסאונדמן של להקת היהודים, מתי כספי ועוד אומנים רבים. "גיא הוא ילד שקט, מאוד חברותי", משתפת אימו, "בן הזוג שלי הוא תאורן של להקת היהודים וחבר טוב של חברי הלהקה. אז כבר מגיל קטן גיא היה מטייל איתם ומצטרף להופעות - אז באופן טבעי הוא נכנס למשפחה והתחיל לעבוד איתם יחד. הוא גם ילד כזה שיוצא לשטח. הוא קיבל את זה ממני מגיל צעיר. הוא מקים אוהל, מכין שקשוקה בבוקר וכל הדבר הזה. מגיל צעיר מאוד היינו הולכים ביחד לפסטיבלים. לגיא יש המון מעגלי חברים: גם מהצבא, גם משנת השירות שהוא עשה בצפון בחקלאות - הוא למד בתל חי פסיכולוגיה ופילוסופיה אז יש לו גם את החברים משם. יש לו מעגלי חברים שהוא איחד ביניהם והפך אותם לחבורה גדולה ומגובשת. יש ימים שאני אומרת לעצמי שאם גם קטעו לו את היד אז הוא לא יוכל יותר לנגן. גיא ממש מדבר דרך הנגינה. אין יום שהוא לא היה מרים את הגיטרה שלו, גם למסיבה ברעים הוא הלך עם גיטרה - זה פשוט לא קורה אחרת".
המשלחת הראשונה אליה הצטרפה דוריס הייתה לז'נבה ואורגנה על ידי Voice for freedom coalition, גוף של קהילת אוונגליסטים העולמית הפועל לשחרור החטופים. במהלך המשלחת דוריס נפגשה עם נשיאת הוועד הבינלאומי של הצלב האדום, מיריאנה ספולאריץ' ועם נציגים ודיפלומטים באו"ם ואף השתתפה במסיבת עיתונאים והעניקה ראיונות רבים לעיתונות זרה. "בפגישה עם הצלב האדום, כל אחד מאיתנו סיפר להם את הסיפור שלו. היה מאוד מרגש. נשיאת הארגון הראתה מעורבות אמיתית ובכתה יחד איתי. היא אמרה לי באופן אישי שהם יעשו כל מה שהם יכולים. היא גם הסבירה בפגישה שזה תהליכים מאוד מורכבים מאחר וחמאס זה לא מדינה ולכן מאוד קשה לנהל מולם את התהליך. אני כל הזמן בטוחה מאז שהיא מאחוריי הקלעים, כולם כועסים על הצלב האדום אבל אני יודעת שהיא עובדת, אני בטוחה בזה מאז הפגישה איתה".
לעומת התחושות החיוביות עמם יצאה דוריס מהפגישה עם נציגי הצלב האדום, הפגישה באו"ם הייתה מבחינתה ההיפך הגמור. "לפני הפגישה אמרו לנו שדווקא נציג זכויות האדם הוא אישיות שכן בעד ויוצא דופן בעניין היחס לישראל. אני חייבת לומר שלא הרגשתי ככה. הוא הסביר שהתפקיד שלהם הוא להגיע למדינה ולכתוב דו"ח, אבל מאחר ורה"מ נתניהו לא מזמין אותם אז הם לא יכולים לכתוב את הדו"ח הזה. לא יצאתי בתחושה טובה או חמימה מהפגישה הזאת. הם אמרו לנו שהם לא יכולים לעשות את זה - אז נגמר הסיפור מבחינתם. נשארנו בלי תשובות מהם. אני לא יודעת איך זה באמת עובד אבל מהפגישה הזו לא יצאתי באנרגיות טובות בכלל".
בהמשך חברי המשלחת השתתפו בהפגנה גדולה מול בנייני האו"ם. דוריס עלתה לבמה ונאמה בפעם הראשונה בחייה בהפגנה. "ההפגנה הייתה מאוד נוצרית", סיפרה דוריס, "מישהו מתוך הזרמים הנוצרים השונים שליוו אותנו עלה לבמה יחד עם בן משפחה של חטופים והם התפללו איתנו. כשאני באתי לרדת מהבמה, אז הבאה בתור שעלתה שאלה אם אכפת לי להמשיך איתה על הבמה והיא התפללה יחד איתי, חיבקה אותי כזה והיה מרגש מאוד".
המשלחת השנייה אליה הצטרפה דוריס הגיעה לוושינגטון לפגישות עם פוליטיקאים ודיפלומטים בארה"ב. "הגענו באמצע הלילה וכבר מוקדם בבוקר הייתה מסיבת עיתונאים בגבעת הקפיטול שהייתה באמת מאוד חזקה, אין לי ספק בזה. היא הביאה איתה גל של רצון רב לראיין אותנו בתקשורת האמריקאית. ישבנו עם הדמוקרטים ישיבה אחת ועם הרפובליקנים ישיבה נוספת. אחרי שעשינו אותן, אמרו לנו שזה אולי מזה עשור לפחות שהרפובליקאים והדמוקרטים לראשונה מסכימים באופן גורף על דעה אחת".
כעת כשמשפחות החטופים ממתינות בימים מורטי עצבים לעסקת השחרור שצפויה להתבצע, הרגשות של בני משפחה רבים מעורבים בתוך האי ווודאות. "העסקה לא מעוררת בי כעס. מה פתאום?", שיתפה דוריס. "אני מאמינה באמונה שלמה שקודם כל עובדים על זה. שיש פעולות והן חשובות. אני חסרת אמונה לגבי העסקה - לא בגלל שאני לא רוצה שהאנשים ישובו, אלא כי אני לא מאמינה בכלל למה שסינוואר אומר. אני לא מאמינה לו בשום דבר עד שאני לא רואה את הילדים ואת האימהות".