חיפה, העיר המעורבת הגדולה בישראל, מנסה להמשיך בשגרה. אבל, בשדרות בן גוריון, שם בימים כתיקונם בא לידי ביטוי הקיום המשותף באורח מוחשי אולי יותר מבכל מקום אחר בעיר, היה השבוע בלילות ריק, חשוך וקר. מדי שנה, בעונה הזו, כבר מציפים אורות קישוטי חג המולד את הרחוב ועץ אשוח גדול שלצידו חנוכייה וסהר, סמלי יהדות ואיסלאם, מפארים את הכיכר בפינת רחוב המגינים, הכול בהכנה ל"חג החגים", הפסטיבל שנולד כדי "לבטא את אופייה של חיפה כעיר בעלת אוכלוסייה מעורבת, שבה חיים במשותף בני כל הדתות, ולקדם דו-קיום וסובלנות ביניהם". השנה אין עץ, אין סמלים. דגל ישראל התנופף שם בבדידות מזהרת. בעוד ימים ספורים היה אמור הפסטיבל להיפתח ולציין בחגיגיות את שנתו השלושים. במקום זאת הפסטיבל בוטל, וקידום היחסים - בהקפאה.
לא פסטיבלים, ומצד שני גם לא הפגנות פרו-פלסטיניות, שאפיינו את השדרה הזו בשנים האחרונות. זאת אחרי שבשבוע הראשון של המלחמה, מפקד תחנת חיפה של המשטרה, בהנחיית מפקדיו במרחב, במחוז ובמטה הארצי, פיזר בנחישות חסרת תקדים ותוך הפעלת כוח ומעצרים את היוזמה של תנועת "חיראק חיפה" לקיים הפגנה צנועה במקום, בתמיכה בעזה. המשטרה הבהירה בתקיפותה כי מה שהיא לא מוכנה להכיל באום אל פחם או בנצרת, היא בוודאי שאינה מוכנה לקבל בשום אופן בחיפה. עד כה מבחינת המשטרה ההימור הצליח - ההפגנות לא שבו מאז ונמנע החשש להפגנות נגד, הפרות סדר והסלמה.
בינתיים, רק חלק מהמסעדות ובתי הקפה ברחוב פתוחים. ואלה שפועלים נפתחים מאוחר ונסגרים מוקדם. לדברי הבעלים יש ירידה של 80%-90% בפדיון השוטף ולדבריהם גם זאת כבר לטובה, כיוון שמיד לאחר השבת השחורה היו העסקים סגורים בכלל. גם באזורים מעורבים אחרים חווים ירידה דרמטית כזו בפעילות. כך גם בוואדי ניסנס, בסביבת שוק תלפיות ובעיר התחתית, פחות ברחוב מסדה, אולי בגלל שחלק ניכר מהלקוחות הם תושבי הרחוב והאזור.
מרכז התרבות היהודי-ערבי בית הגפן של עיריית חיפה, הוא נקודת מגע רגישה נוספת על קו התפר. הספרייה שלו פועלת כרגיל אבל מאז תחילת המלחמה, הפעילות התרבותית שם משותקת כמעט לגמרי. אירוע של תנועת "עומדים ביחד" בוטל בשל התנגדות העירייה. השיח על החששות במטרה לבסס שותפות בין-שכונתית בין-אזרחית המבוססת על כבוד הדדי ושכנות טובה, על מנת לשקם את הביטחון האישי ויסודות החיים המשותפים, התקיים בסופו של דבר בבית העדה האחמדית בשכונת כבביר, בחסות ראש העדה, האמיר מוחמד שריף עודה. מאות השתתפו. רובם יהודים.
אסף רון, מנכ"ל "בית הגפן", נותר אופטימי. הוא סבור שבכל הקשור לקיום המשותף זה עניין של זמן עד שהכול יחזור לקדמותו לבטח בחיפה וכנראה גם בארץ. "הרגשת הביטחון האישית שלי בעיר לחלוטין לא השתנתה. אני יודע שאצל אנשים אחרים כן. זה מה שמפחיד אותי. זו תקופה מאד מורכבת. כרגע אף אחד לא פנוי להסתכל על המורכבות, אבל חצי שנה אחרי המלחמה זה יקרה. בינתיים קורה פה מה שקורה בכל הארץ, טיפה יותר במעומעם. חיפה לא ממש יצאה מעצמה והיא תחזור עוד יותר טוב. זה רק מוכיח שצריך לעבוד על זה כל הזמן. יש הרבה דברים שקורים פה כמו ההתארגנות האזרחית אבל מצד שני גם כל השדים מתעוררים", הוא אומר לוואלה!.
מחול השדים הזה שהוא מתכוון אליו כלל עד כה הלשנות על עובדים ונותני שירות, נגד אחיות בבתי חולים, סטודנטים ומרצים באוניברסיטאות, מלצריות במסעדות ובתי קפה ונגד השכנה, גם אם היא תלמידת תיכון וחושבת שהתבדחה. פה ושם רוססו כתובות לאומניות נגד צה"ל, בעד עזה. ההלשנות גוררות שימועים, פיטורים, מעצרים, חקירות וכתבי אישום בהליכי בזק. אימהות מזהירות את ילדיהן להישאר בבית ולהימנע מהבעת דעה באינטרנט, ובכלל. התוצאה עד כה היא "שקט תעשייתי", אבל יש האומרים כי הוא מלאכותי ושמתחתיו יש תסכול מבעבע.
"מה שראינו בשומר חומות עוד ייראה כמו משחק ילדים"
"סיר הלחץ הזה עלול להתפרץ בחיפה", אומר אלעד הראל ממיזם "שומרים על חיפה משותפת", פורום של כ-70 מנהיגים ומובילי דעה שהתארגן בעיר מאז יום הטבח בדרום, להתערבות לפני שאירועים מסלימים. הוא מגדיר את זה "כיבוי אש חברתי" ואומר, "אם לא נייצר מרחב לגיטימי לשיח, אז מחר מישהו יבוא, יארגן הפגנה לא חוקית, המשטרה תעצור באלימות את המשתתפים ותהיה הפגנת נגד, לכולם יש עכשיו נשקים ומה שראינו במאי 2021 עוד ייראה לנו משחק ילדים. המצב כרגע הוא שגם חברים שלי אנשים רציניים עם דעות פוליטיות מפחדים לדבר".
הראל מודאג מאד מתופעה של כיתות כוננות לא מוסדרות שצצו בשכונות היהודיות. "אני מבין שאנשים מרגישים שאין מי שמגן עליהם, אבל זה משהו שמייצר מתח. זה סוג של כוחות ביטחון של יהודים בלבד. פתאום העיר שלנו מתחלקת לקבוצות ומתגוננים האחד מפני השני. אנחנו צריכים לעשות בדיוק הפוך. לייצר קשר בין הנהגות השכונות. כיתות כוננות משותפות כאלה אנחנו רוצים לארגן בימים הקרובים".
"שקט על פני השטח, אבל אנשים מרגישים שאנחנו חוזרים לסוג של ממשל צבאי. שמפעילים נגדנו משטרת מחשבות. אז ברור שיש צנזורה עצמית", אומר לוואלה! עומרי רשאד, עורך "אל מדינה", ("העיר"), עיתון חיפאי בשפה הערבית. "מתנהל מסע ציד בנוסח מקארתיזם. מי שכותב משהו אז מפרשנים את זה לבית המשפט איך שרוצים ומיד הופכים את זה לאישום חמור של הסתה לטרור. זה לא רק רשויות האכיפה. יש גם ארגוני ימין קיצוני שמסייעים להם בזה ואפילו מאיימים ברצח".
"המנהיגות הפוליטית של החברה הערבית כבר מתחילת המלחמה יצאה נגד הטבח בעוטף עזה ומאז גם קראה לציבור הערבי לנהוג באחריות ובאיפוק", מבהיר לוואלה! ג'עפר פרח, מנהל מרכז מוסאוא לזכויות האזרח הערבי שמרכזו בחיפה. "לחברה הערבית יש עשרים נרצחים מהנגב באירוע הזה ויש לנו נעדרים. מי שמנסה לדחוק את הציבור הזה לפינות זה בן גביר והמשטרה שלו ולצערנו בתמיכה של הפרקליטות, מבצעים מעצרים מיותרים אפילו על פוסטים שצריכים לקבל את החסות של חופש ביטוי ומנהל בית חולים בעיר מבקש לפטר אחות שעובדת 33 שנה, בשל איזו אמירה. אמרתי בשימוע שלה שמנהל כזה נושא אחר כך באחריות שמנתח יהודי ומנתח ערבי נכנסים לניתוח ואין ביניהם אמון כי הם לא יכולים לנהל שיחה פתוחה על המצב. יש ניסיון לדחוק עובדים, מפועלים ועד רופאים, ולמנוע מהם לדבר בכלל, כעמיתים. לסתום להם הפה. מנסים לייצר אווירה של דה לגיטימציה של הערבי".
"אין קריאות לחרם יהודי על עסקים של ערבים אבל המתח מורגש ויש ירידה משמעותית בפעילות הכלכלית של עסקים של ערבים. התור בפלאפל נעלם", מסביר שאהין נסאר, פעיל חברתי חיפאי. "אנחנו רואים שיש פגיעה בין אנשים שעובדים ביחד. אמירות וויכוחים פוליטיים נעשו לא לגיטימיים. אנשים חוששים שיפורשו בצורה לא נכונה, מתוך רגשות. ההרגשה היא שהמשטרה מדכאת את המיעוט הערבי, בחיפה ובכלל, שיש עכשיו מישטור של המחשבה וכתוצאה מזה יש הקצנה בעמדות. מה שהיה אמצע הולך ונעלם. בחיפה יחסית רגוע. עוד לא הגענו של פיטורים המוניים או רדיפה המונית אבל יש לנו חשש שהמצב הזה ישאיר טעם רע ויפגע במרקם היחסים בעיר". עם זאת, גם הוא נותר אופטימי. "חיפה היא אי של שפיות, ואנחנו מאוד מקווים שכך תישאר".