מחירון המלחמה: כמה עולה לנו כל יירוט רקטה וכל בית מושמד בעזה

סוכנות בלומברג חשפה השבוע סיכום של משלוחי הנשק שהטיסה ארצות הברית לישראל מאז תחילת מלחמת חרבות ברזל: 57 אלף פגזי 155 מ"מ עבור תותחי צה"ל, 33 אלף פגזי 30 מ"מ עבור תותחי מסוק האפאצ'י, 2,000 טילי הלפייר עבורם, וזו רק רשימה חלקית.

ככל שצה"ל משתמש בנשק מדויק יותר להקטנת ההרס הסביבתי ברצועה וכדי להבטיח פגיעות מדויקות במטרת החמאס, ככל שחיל האוויר מלווה באש את כוחות צה"ל המתקדמים ברצועה, מצטברות עלויות החימוש הנצרך. וחימוש מדויק מודרני וקטלני גם יקר מאוד, ומהווה חלק משמעותי מעלויות המלחמה לקופת האוצר הישראלי - ולקופת האוצר האמריקאי שממן בסיוע הביטחוני חלק משמעותי מהחימוש.

כך למשל מתוך הסיוע המיוחד שביקש הנשיא ג'ו ביידן מהקונגרס לאשר להעביר לישראל, בסך 14.3 מיליארד דולר, מיועדים 3 מיליארד דולר לחידוש והגדלת מלאי מיירטי כיפת ברזל, מיליארד דולר לחידוש והגדלת מלאי מיירטי קלע דוד, ו-320 מיליון דולר לייצור בארה"ב של רכיבי הפצצת הגולשת החכמה של רפאל, הספייס, במטרה לנצל לרכישתה תקציבי סיוע ולא רק תקציב שקלי.

עלויות החימוש המצוינות כאן מובאות חלקן בשקלים וחלקן בדולרים, בהתאם למי שנושא בתשלום עבורם, תקציב הביטחון הישראלי או סיוע החוץ האמריקאי. העלויות לא כוללות את שעות המנוע של הטנקים והתותחים המתניידים, ובעיקר של מטוסי חיל האוויר, היקרות פי כמה.

כך למשל, חיל האוויר האמריקאי מעריך כעת את מחיר שעת הטיסה של אף-35 החמקן, "אדיר" בכינוי חיל האוויר, בכ-35 אלף דולר, של אף-15-אי המקביל ל"רעם" ב-29 אלף דולר ושל אף-16 מתקדם, "סופה" בכינוי בישראלי, בכ-25 אלף דולר. שעת טיסה של מסוק הקרב אפאצ'י ("שרף" בחיל האוויר) מוערכת בכ-4,000 דולר.

חיל האוויר הישראלי לא מפרסם את עלויות שעות הטיסה לאותם מטוסים אצלו, אבל לפי בכיר בחיל האוויר הן נמוכות בכמחצית, הודות לאחזקה עצמית ולא באמצעות אזרחים, חלקה הגדול בידי חיילי חובה בעלות נמוכה, ניצול טוב יותר של חלפים, ומדיניות אחזקה עצמאית שנסמכת על הערכות הבלאי העצמיות של חיל האוויר, ששונות לעתים מתכניות האחזקה של אותם מטוסים בחילות אוויר אחרים. הנה כמה ממחירי פריטי החימוש הבולטים, על סמך פרסומי חיל האוויר והממשל האמריקאים והתעשיות הביטחוניות בישראל.

מאז תחילת המלחמה ביצע מערך ההגנה האווירית בחיל האוויר יותר מ-2,000 יירוטים, רובם של רקטות באמצעות כיפת ברזל של רפאל, אבל היו גם עשרות יירוטים של רקטות כבדות בידי מערכת קלע דוד מתוצרת רפאל גם כן, מספר יירוטים של טילים באליסטיים מתימן באמצעות טילי חץ-2 ואחד בידי חץ-3, שניהם מתוצרת התעשייה האווירית. היו גם מספר יירוטים, בעיקר של כלי טיס בלתי מאוישים, באמצעות מערכת הפטריוט האמריקאית הוותיקה.

החץ, קלע דוד וכיפת ברזל אמנם נפלטים מפסי הייצור בארץ, אבל במימון אמריקאי מצטבר של כ-10 מיליארד דולר מאז 1993, וכאשר בואינג וריית'און מייצרות בארה"ב מחצית מהרכיבים. בעבר קבעו דיווחים של מערכת הביטחון בעת ההצטיידות הראשונה במערכת ב-2011 כי מיירט הטמיר של כיפת ברזל עולה כ-50 אלף דולר. אבל כאשר רכשה ארה"ב שתי סוללות של המערכת ב-2019, הוערך כל מיירט בכ-150 אלף דולר, ובהודעת ביידן החודש על מימון 14 אלף מיירטים ו-100 משגרים ב-3 מליארד דולר, המחיר כבר קרוב יתר ל-200 אלף דולר.

• חץ-3: 3 מיליון דולר
• חץ-2: מיליון דולר
• פטריוט: מיליון דולר
• סטאנר (מיירט קלע דוד): 700 אלף דולר
• טמיר (מיירט כיפת ברזל): 50-150 אלף דולר

חיל האוויר עושה שימוש מועט בפצצות לא מונחות, "פצצות ברזל", כמו שקוראים להן בחיל. ברוב במקרים מולבשים עליהם במפעלי החימוש בבסיסים קיטי הנחייה, שהופכים אותם לפצצות חכמות, שיכולות לפגוע במדויק בדירה אחת במבנה, ובשדות קרב שיש בהן איום נ"מ משמעותי, גם לגלוש עשרות קילומטרים אל המטרה.

החיל משתמש במגוון פצצות כאלה, שהנפוצה בהן היא ה-JDAM וה-SDB היעילה מאוד לגודלה ופותחה כדי שגם האף-35 יוכל לשאת אותה בתא הפצצות הפנימי שלו, שתיהן מונחות GPS ומיוצרות בידי בואינג. החיל משתמש גם בפצצות הספייס המתוחכמות ולכן יקרות יותר, מתוצרת רפאל, המזהות את תמונת המטרה ומתבייתות אליה.

מסוקי האפאצ'י שיגרו במלחמה כמות גדולה של טילי הלפייר ופגזים, כחלק מליווי כוחות הקרקע, וניטרול מטרות חמאס שסיכנו אותם. כך נראים תגי המחיר של החימושים האלה, והשמות שלהם בצה"ל.

• טיל הלפייר ("קרדום"): 120 אלף דולר
• פצצת SDB GBU-39 ("ברד חד"): 40 אלף דולר
• פצצת JDAM ("ברד כבד"): 22-36 אלף דולר
• פצצת ספייס ("ברד פלדה"/"ברד קל"): 200 אלף דולר
• פגז 30 מ"מ לאפאצ'י: 100 דולר

אחד היתרונות של טנקי המרכבה הוא הפגזים שפיתחה עבורם התעשייה הצבאית, היום חטיבה באלביט. הכלנית הוא פגז מתוחכם שזה בפרס ביטחון ישראל ב-2011, שניתן להתאים את אופן הפיצוץ שלו לסוג המטרה, כך שהטנק יכול להשתמש באותו סוג פגז גם נגד מבנים וגם נגד כוחות חי"ר או טנקים אחרים, ולא צריך לשאת כמה סוגים נפרדים של פגזים. החצב פשוט וזול יותר, אך עדיין יכול לצוות הטנק להתאימו לפני הירי לשיגור נגד מחבלים בתוך מבנה, כך שהפיצוץ שלו יתעכב מעט בזמן שהוא חודר לתוך המבנה, והוא יופעל רק בתוכו להשגת הרס מירבי.

• פגז כלנית: 50 אלף שקל
• פגז חצב: 25 אלף שקל

מלחמת חרבות ברזל ראתה את השימוש הראשון של צה"ל בירי רקטות רומח מאז מלחמת לבנון השנייה ב-2006. מדובר ברקטות רומח מתוצרת אלביט, שבניגוד לרקטות הלא מדויקות של החמאס שמשוגרות לישראל ואלמלא היו מיורטות היו פוגעות בעיקר באזרחים, הן מונחות GPS ומסוגלות לפגוע במטרה בדיוק של 5 מטרים. יש להן טווח של כ-40 ק"מ, מה שמאפשר לשגר אותן ממרחק בטוח לעבור מבנים וריכוזי כוחות עוינים. בנוסף העבירה ארה"ב לישראל כמות גדולה של פגזים לתותחים המתנייעים של צה"ל, שלהם טווח ועוצמת הרס גדולים של תותחי הטנקים.

• רקטת רומח: 200 אלף שקל
• פגז 155 מ"מ: 10,000 דולר