התכנית נחשפת: כך ייראה הטיפול בילדים החטופים שישוחררו מעזה

בשעה שגוברים המגעים לעסקת חטופים בימים הקרובים, במשרד הרווחה נערכים לקלוט חזרה ארצה את 30 הילדים שישוחררו משבי חמאס ומכשירים עובדים סוציאלים ייעודיים שיטפלו בהם. במשרד בנו הכשרה מיוחדת לצורך כך, וגיבשו שלושה שלבים מרכזיים בתהליך ההתאקלמות של הילדים.

במסגרת ההכשרה כל עובדת סוציאלית קיבלה שם של ילד חטוף אחד, שאותו היא תלווה כמתכללת התיק שלו (מה שמכונה "קייס מנג'ר") מרגע ההגעה שלו לבית החולים בארץ. כבר כעת לומדת כל עובדת את הצרכים שלו, את הבעיות הבריאותיות שלו ואת הרקע המשפחתי שממנו הוא מגיע - ושאליו הוא עתיד לחזור, בהנחה שבני משפחתו נרצחו באירועי 7 באוקטובר.

"חשוב שהעובדות הסוציאליות יכירו את היבטי הטראומה וההתנהגויות שיכולות לצאת מצד השבים", אומרת סלעית שחר הוכמן, המלווה של תוכנית ההכשרה במשרד הרווחה, ובימי שגרה מנהלת תחום טיפול בפגיעות מיניות בקרב בגירים. לדבריה, במשרד הרווחה "מתמקדים בילדים בגילי 18-0, ונערכים לשלל תרחישים אפשריים מצידם ומצד המשפחה. אנחנו מבינים שיש שוני בטראומה ובתופעות שלה, ושיש הבדל אם חוזר מהשבי ילד בן 3 או נער בן 13. הצוותים שיעבדו מול הילדים צריכים להיות ערוך להכל, אך גם להיות גמישים ודינאמיים, כי כנראה יהיו הרבה דברים שלא הבאנו בחשבון".

ההכשרה לצוותים נערכה עם מעט מאוד חומר קודם וספרות מלווה. למעט חטיפת הילדות בידי ארגון בוקו חראם בניגריה ב-2014, ואירועי חטיפות ילדים מהמלחמה באוקראינה, כיוון שאין דוגמאות רבות בעולם למקרים של ילדים שהוחזקו בשבי למשך זמן רב. בשל כך, במשרד הרווחה חילקו את ההתאקלמות של הילדים לשלושה חלקים עיקריים לצורכי טיפול, תוך כדי הנחה שייתכנו שלבים נוספים בהמשכו.

שלב א': 24 שעות ראשונות - הילד מגיע לבית החולים לצורך בדיקות רפואיות. ההחלטה באיזה בית חולים לקלוט אותו תתקבל לפי שיקול דעת משרד הבריאות, כשהעדיפות היא לבית החולים לילדים שניידר בפתח תקווה. בשלב הזה, במשרד הרווחה שואפים שהילדים ייחשפו כמה שפחות לעולם החיצון. אף שהילדים ייפגשו בשלב זה עם בני משפחותיהם, המטרה היא להוריד להוריד עומס רגשי ולאפשר "נחיתה קלה" ככל האפשר.

ההחלטה כרגע היא שהילד לא יפגוש כמה אנשי טיפול בבת אחת - כלומר לא יצטרך לפגוש פסיכולוג, פסיכיאטר ועובדת סוציאלית בזה אחר זה - אלא יפגוש כמה שפחות אנשים. בשלב הזה גם יבשרו לילד מי ניצל ומי נספה מהמשפחה. "חשוב שהחלק הזה יהיה ישר בהתחלה, אלא אם הוא יהיה במצב בריאותי מסכן חיים", מסבירה סלעית, "אנחנו גם מביאים בחשבון שילדים לא ירצו להיפרד מדמויות קרובות שהיו להם בשבי, אפילו מילד אחר, ונחשוב אם נכון לפצל ביניהם בכל אחד מהשלבים".
אחד התרחישים אליו מתכוננים במשרד הוא לילדים שירצו להישאר עם דמויות הוריות שאימצו אותם בשבי, גם ימים ואולי חודשים לאחר החזרה, ואם נכון להחזיר אותם למשפחות האם שלהם או לאפשר להם לבצע את הפרידה בקצב שלהם.

שלב ב': שבוע ראשון - הילד יחזור למשפחה שנותרה לו במקום שבו היא משתכנת כעת, בין שבמלון ובין שבמקום אחר. העובדת הסוציאלית הייעודית שלו תבוא לפגוש אותו במקום שבו משתכנת המשפחה. שבוע זה יוקדש להסתגלות ולהתאקלמות והילד לא יחזור למערכת החינוך במהלכו, אלא אם כן ירצה וביקש לראות שוב את חבריו לכיתה.

"בשבוע הזה אנחנו צופים כמה תרחישים, כשבכל גיל יהיה אפיון אחר", מסבירה הוכמן, "בגיל הרך אנחנו צופים רגרסיה והרטבות לילה, ובגיל מבוגר יותר - הסתגרות והשתבללות". בין התופעות שעלולות לצוץ אפשר למנות חוסר תיאבון, חוסר רצון במגע, קושי בדיבור וגמגום, הרטבה בלילה וקשיי שינה. ייתכנו גם גילויים עזים של כעס מצד הילדים, אך אנשי המקצוע לא צופים זאת כתגובה ראשונה.

את הילדים והעובדים ילוו צוותים שיתמחו בין השאר בטראומה מינית, בטראומה מורכבת ובקשיי שפה עם ילדים שלא יהיו מעוניינים לדבר על מה שחוו. במשרד נערכים לספק מענה גם בשעות הלילה, מתוך הנחה שאלו יהיו שעות קשות יותר.

שלב ג': חצי שנה - בשלב זה המטרה להתאים תוכנית טיפולים לילד, בהתאם לצרכיו ולגילו. בשלב הזה המטרה היא שיחזור בהדרגה לשגרה ולמערכת החינוך. במשרד הרווחה הכינו את העובדים לתחושות שהילד צפוי לחוות לאחר השלב השני של ההתאקלמות, למשל אשמה או נטישה, במקרים שבהם בן משפחה אחר נשאר בשבי.

במשרד הרווחה נערכים גם מול משרדי ממשלה נוספים לקליטת הילדים. בין השאר, נבחנת סוגיית תשאול הילדים בחזרה מהשבי, כפי שמתבצע בקרב חטופים בגירים. טרם הוחלט באיזה שלב נכון לערוך את התשאול, אך הוא ייעשה במקום מוגן ונוח לילד ולא במשרדי השב"כ. היערכות נוספת לחזרת ילדים נוגעת לאופן התשאול: על פי מידע שהגיע לידי "וואלה", חוקרי שב"כ עוברים הכשרה של חוקרי ילדים כדי לתשאל את הילדים שיחזרו באופן לא חודרני או מאיים, שיכול לספק מידע מיטבי על מה שעברו.

בשלב השלישי, חלק נוסף בטיפול ייגע בהיבט המשפחתי. "ההסתכלות שלנו על הילד חייבת להיות בכפיפה אחת עם ההסתכלות על המשפחה שלו, גם כמערכת משפחתית וגם כפרטים. אנחנו נערכים לטיפולים משפחתי כדי לתווך למשפחה את מה שעובר עליו - בין אם הילד רוצה לספר ובין אם הוא מעדיף שלא", אומרת סלעית, "אנחנו צופים שבשלב הזה ההורים ירצו שהילד יספר להם את אשר עבר כדי להיות שותפים איתו בכאב ולעטוף אותו. יכול להיות שהילד לא ירצה, וזה יגרור הרבה קשיים בתוך המשפחה. אנחנו נערכים להרבה תרחישים, אך יכול להיות שהמציאות תגבר על כולם ונלמד 'על רטוב' מה הצרכים של הילדים".