השאירו את הלימודים והעסקים מאחור - ויצאו למילואים: "מרוכזים במשימה"

לאחר ההלם הנורא שפקד את אזרחי ישראל בבוקר של 7 באוקטובר, לא היה צל של ספק: ישראל נמצאת במלחמה וצווי המילואים יגיעו במהרה. כבר באותו ערב המוני אנשי מילואים התייצבו במהרה בשערי הבסיסים ונאלצו לעזוב את חייהם למשך פרק זמן שאינו ידוע להם. עבר כבר יותר מחודש וחלקם השאירו מאחוריהם עסקים, לימודים וחיים שיאלצו להמתין.

עידו, בן 29 מתל אביב הוא מפקד ביחידה מובחרת וגם שותף לעסק עצמאי, שרגע לפני המלחמה היה בעיצומו של תהליך צמיחה, אך אותה תאוצה נאלצה להיקטע כעת כאשר רוב השותפים לעסק נקראו להתייצב למילואים. "הכול השתנה". מסביר עידו. "כולנו חזרנו לצבא, כולנו מבינים את זה, כולנו מאוד רתומים, אבל גם חוששים ממה יהיה כשנחזור וכמה זמן ייקח להחזיר תהליכים לפעילות".

עידו הוא שותף בהחזקה של חברה בעלת מיזם של שטיפת רכב אקולוגית שניתן להזמין באמצעות בוט דיגיטלי עד ללקוח בזמן ובמקום שנוח לו. השירות ניתן לחברות הייטק, לדיירי בניין וגם ללקוחות פרטיים. מתוך חמשת עובדי המטה של החברה, ארבעה התגייסו למילואים, דבר שהוביל לירידת פעילות ותפוקת החברה בצורה משמעותית. "המלחמה ממש תפסה אותנו בזמן הצמיחה", הסביר עידו. "התחלנו כבר לתפוס מלא תאוצה ולעבוד עם עוד כמה חברות גדולות בארץ. בעצם כל צוות האופרציה, שזה בעיקר אני ושותף שני, נמצאים במילואים וגם הרבה שוטפים שלנו הם לוחמים משוחררים, אז בוא נגיד שכמעט כולם התגייסו למילואים ועכשיו אנחנו רק במתכונת עבודה מצומצמת".

כעת בזמן המלחמה, עידו ושותפיו נמצאים באי ודאות גדולה בנוגע ליום שאחרי. "אנחנו ממש מרגישים סכין על הגרון של העסק שלנו. אנחנו לא יודעים מה הולך לקרות, מי הולך לפצות אותנו? כמה? ואיך הולכים לחשב את זה? כי אנחנו חברה בצמיחה וההכנסות שלנו מאוד השתנו בפרק זמן קצר בשנים האחרונות, אז מי יפצה על כל הזמן הזה?".

על אף החשש, עידו מתאר כיצד הוא וחבריו לשירות מתעסקים כעת רק בשירות הצבאי. "אני עכשיו בפוקוס על השירות, על המילואים ועל הצוות שלי. אני מפקד צוות ואני חושב שכל מי שנמצא במילואים עכשיו מאוד מנסה לתפוס פוקוס, כי אתה לא באמת יכול להתעסק עם דברים שהם לא זה. יש לנו מזל ששותף אחד כן נמצא ומתחזק את החברה, אבל מעבר לזה צריך לשמור על פוקוס על הדברים שרלוונטים לצבא ולמשימה. קשה עד בלתי אפשרי לתפעל עסק או חברה מרחוק".

גם סטודנטים רבים מצאו את עצמם עולים על מדים רגע לפני שנגמרת חופשת הסמסטר. "ברגע שהתייצבתי אז בכלל לא חשבתי על עניין הלימודים", שיחזר בועז, בן 24 וסטודנט באוניברסיטת בן גוריון לפיזיקה ומדעי המחשב. בועז היה צפוי להתחיל את השנה השנייה ללימודים, אך באותו יום שבת נורא, הוא קיבל צו חירום וכעת הוא משרת באיו"ש כלוחם. "חשבתי שכרגע מה שצריך זה להילחם ולעשות מה שצריך כדי להגן על המדינה". שיתף בועז. "רק אחרי כמה שעות שבעצם הגענו לבסיס והתחלנו להתארגן על ציוד וכאלה, אז חשבתי על שנת הלימודים והנחתי שאין סיכוי שהיא תתחיל בזמן, אבל קיבלתי את זה באהבה, גם אם אצטרך לדחות בשנה את הלימודים או לוותר על קורסים או לפרוס את התואר, אעשה מה שצריך".

בועז מרגיש שאוניברסיטת בן גוריון תומכת בו ובשאר הסטודנטים. "הם הביאו מענק ויש משרד מילואים באגודת הסטודנטים שהאוניברסיטה מגבה. התחושה היא שהאוניברסיטה מאוד לטובתנו", הוא אומר. כמו עידו, גם בועז מתאר כיצד הוא ושאר הלוחמים מרוכזים במשימות כעת ושמים בצד את השאלות על העתיד. "אולי זה נשמע מוזר, אבל כבר לפני המלחמה רציתי לחזור ללימודים ולהמשיך שוב ללמוד. אז עכשיו על אחת כמה וכמה ברור שאני רוצה לחזור ללמוד ולשוב לשגרה, אבל אנחנו בכלל לא חושבים על זה פה כל הסטודנטים ובאמת מתעסקים רק במה שצריך ומבינים את המטלה החשובה שבשבילה אנחנו פה ופחות חושבים על המחיר האישי שאנחנו משלמים, זה ממש לא עניין שמדברים פה עליו".