אביבה וקית' סיגל הגיעו לקיבוץ כפר עזה לפני כ־42 שנים, לאחר שעלו לארץ מארצות הברית. לפני 41 יום, בבוקר השבת השחורה, נחטפו השניים לשטחי הרצועה, וכעת הם מצויים בשבי חמאס. בתם שיר סיפרה ב-103fm על תחושותיה בעקבות המתרחש.
"מתקדמים לירושלים, מקווה שבדרך יודיעו לנו שהחטופים חוזרים", תיארה, "בתור מי שמשתדלת לא לפתוח חדשות ולא להאמין לכל ידיעה, בשלישי היו הרבה דיבורים סביב אותה עסקה. גם כשאני מאוד לא רוצה להאמין הציפיות עולות, מבחינתי לא רק שציפינו שהחטופים יחזרו כשאנחנו יוצאים לצעדה, בכל שנייה שעוברת אני מצפה לקבל טלפון שיגיד לי שהוריי חוזרים. למה החטופים צריכים לשבת במנהרות ולדעת שהם מופקרים? אני בטוחה שההורים שלי לא מאמינים שאחרי 41 יום אף אחד לא בא להציל אותם. תעשו הכול כדי להחזיר אותם היום. יש שם אישה שילדה בשבי, זה הגיוני שמישהו בעולם נותן לזה לקרות?"
היא הוסיפה וציינה שלכל משפחה יש קצין שמעדכן אותה: "האם יש לו מה להגיד לי? לא, יכול להיות שיש לו ושומרים על חשאיות. הסיפור של הסודיות מאוד קריטי במערכה. בכנות, אני לא מעוניינת לשמוע על שום דבר מלבד על החזרה שלהם. אני יודעת שהם נחטפו בחיים ויצאו מכאן לא פצועים, ושאין שום סיבה שהטלפון הבא שאני מקבלת לא יגיד לי שהם חוזרים. אני צריכה שיגידו לי שההורים שלי חוזרים, ואני צריכה שזה יקרה כמה שיותר מהר".
"נתניהו אפילו לא פוגש אותנו"
על התנהלות המדינה בנושא אמרה סיגל: "האכזבה שלי מהממשלה נובעת בעיקר כשאני עושה את ההשוואה בין האמריקנים לישראלים. זה פשוט לא ייאמן. איך זה הגיוני שחברי קונגרס מגיעים, שביידן עולה איתנו לזום של שעתיים ואומר שהוא יעשה הכול כדי להחזיר את ההורים שלי? נתניהו אפילו לא פוגש אותנו. אני כל כך מאוכזבת. אני יודעת שיש פוליטיקאים שעושים, אבל לצערי הם לא הרוב. אלה שוב בעיקר חברי כנסת מהאופוזיציה ולא מהקואליציה. כמה השפעה יש להם? אני לא יודעת. אני צריכה שחברי הקבינט המצומצם יבטיחו לנו שהמשפחות שלנו חוזרות בקרוב, לא הגיוני להשאיר אותם שם עוד יום אחד. ביבי צריך להרגיש שהשכנה שלי שנחטפה, בת 4 שהוריה נרצחו, היא הבת שלו או הנכדה שלו. שני ההורים שלי לוקחים תרופות ולא אנשים מאוד בריאים, מי מבטיח לי שהם עומדים בדבר הזה? תמשיכו את המלחמה אחרי שנחזיר אותם".
לסיום היא השמיעה זעקת כאב: "על הגב של ההורים שלי? של החברה הכי טובה שלי? על הגב של מי אתם משטחים את הרצועה? איך זה הגיוני שההורים שלי למעלה מארבעים שנה יושבים על הגבול של המדינה, ועל הגב שלהם מנהלים מלחמה בעזה? אני שומעת עוד ועוד סיפורים על חטופים שרק רצו שלום. אמא שלי גננת, חינכה עשרות אם לא אלפי ילדים, אבי עובד בחברת תרופות רק בשביל לעזור לאנשים לצאת ממצבים רפואיים מורכבים. הם לא אנשים של מלחמה. הם עלו ארצה בשם הציונות, בשם האהבה למדינת ישראל. איך עושים את זה על הגב שלהם, של האנשים הכי טובים, הכי פשוטים, אוהבי טבע? איך מסבירים לנכדים שלהם איפה סבא וסבתא ולמה המדינה שלהם לא מחזירה אותם?".
סייעה בהכנת הכתבה: מיכל קדוש, 103fm