הבשורה הנוראית שקיבלה אתמול (שלישי) משפחתה של החיילת נועה מרציאנו, זעזעה את קבוצת הורי התצפיתניות ששירתו במוצב נחל עוז. מאז השבת השחורה בשבעה באוקטובר, הורי 25 התצפיתניות שהיו ביחד במוצב הפכו לקבוצה מלוכדת. לצד המידע שאספו בימים הראשונים, שהבהיר להם את עומק המחדל שהביא לנפילת המוצב וכל קו ההגנה והישובים סביב רצועת עזה, המשפחות תומכות זו בזו ומחזקות אחת את השניה.
בימים הראשונים הוגדרו תשעה מהתצפיתניות כ"נעדרות" או כ"חטופות". שחרורה מהשבי של אורי מגידיש במבצע של צה"ל והשב"כ שימח את הורי התצפיתניות ונטע תקווה בליבן של שמונה המשפחות האחרות. אלא שמאז הגיעו רק בשורות קשות - התברר שים גלס ורוני אשל שנחשבו "נעדרות", נרצחו בידי מחבלי חמאס בשבעה באוקטובר. נועה מרציאנו שנחטפה לעזה ואף צולמה לדרישת המחבלים כשהיא מעבירה מסר, נרצחה.
"הידיעה הזאת קשה לנו מאד", אמר אלי אלבג, אביה של לירי. "אנחנו ביחד כבר ארבעים ימים, נלחמים ביחד ותומכים אחד בשני ופתאום חסרה לנו ילדה. הרגשתי שנועה היא כבר כמו ילדה שלי. זה קשה מאד, הרשימה מצטמצמת. קשה גם לשמוע מדי יום על מותם של חיילים בקרבות בעזה. אנחנו נמצאים בתוך מערבולת ובתחושת חוסר אונים שאי אפשר לתאר אותה. למלחמה הזאת אף אחד לא הכין אותי".
הוא מתאר מציאות חיים בלתי נסבלת: "אין לנו יום ואין לנו לילה, הזמן לא עובר וכל יום מרגיש כמו שבוע. כל שמועה שמפיצים מקפיצה אותנו". אלבג לוקח חלק בפעולות משפחות החטופים להסברה והעלאת המודעות לגורלם של החטופים. "אני מקווה שמדינת ישראל עושה הכול כדי להחזיר את כולם. הדיבורים על סלקציה והחזרה רק של חלק מהחטופים גורמת לי להרגיש נבגד פעם נוספת, אחרי שלירי והחברות שלה הופקרו כבר פעם אחת".
אלבג אומר גם שקשה לו לסמוך על ראש הממשלה; "הוא עדיין לא לקח אחריות ואנחנו שומעים על מהלכים שונים שהוא עושה כדי להתכונן ליום שאחרי. אנחנו רוצים לדעת שעכשיו כולם עוסקים בשחרור החטופים. אחרי שהכול יגמר גם להורים יהיה מה להגיד, עכשיו זה לא הזמן לכך".