רועי יום טוב ומאי חכים, בני 19 ממודיעין, היו חבריה הטובים של נועה מרציאנו, התצפיתנית שנחטפה לרצועה עם פרוץ המלחמה ומוקדם יותר היום (שלישי) נקבע מותה. השניים שיתפו את וואלה! בתחושות הקשות, ובהודעות האחרונות של נועה לפני מותה. "היא כתבה שהיא אוהבת אותנו המון ואמרה שהיא אולי מגזימה בשביל לא להלחיץ אותי".
"נועה היא חיוך, היא פשוט, באמת ובלי שום קלישאות, הבן אדם הכי טוב שהכרתי בחיים שלי", סיפר רועי על חברתו, "היא רק חיפשה שיהיה לאנשים טוב, אם זה במש"צים או בבית ספר, איפה שהיא רק יכולה היא תתרום".
רועי אמר כי נועה הייתה משתפת אותו רבות בחוויותיה מהשירות הצבאי. "היא אהבה את התפקיד", הוא סיפר, "מהשנייה שהיא התגייסה קראנו לה 'צהובה' כי מההתחלה היא אמרה שהיא רוצה להיות קצינה. היא אמרה לי שהיא רוצה להגיע הכי גבוה ולהיות רב סרן. היא רק חיפשה איפה לתרום. היא הרגישה שהיא עושה משהו נכון, היא הייתה מעבר לדור של היום, וראתה מעבר תמיד".
רועי המשיך ושיתף בהתגלגלות האירועים של אותה שבת שחורה ב-7 באוקטובר, ובהודעות האחרונות שקיבל מנועה. "בפעם האחרונה שדיברנו הייתי ביהודה ושומרון, וקיבלתי ממנה שיחה ב-6:42 בבוקר. היא התחילה להילחץ שהם אולי נכנסים לבסיס, הייתי די בהלם".
"פתאום אני מקבל הודעה ב-7:30. היא כותבת שפרצו לבסיס, ויש יריות, קללות וצעקות בערבית. ואז פתאום היא כתבה שהיא אוהבת אותנו המון. היא אמרה שאולי היא מגזימה, בשביל לא להלחיץ אותי", סיפר רועי.
לבסוף, שיתף רועי בתכונות שבעייניו ייצגו יותר מהכל את נועה. "הכי הייתי רוצה שיזכרו את החיוך שלה. יש לה את החיוך הכי יפה בעולם. באמת שאין דבר רע אחד להגיד עליה. היא יפה, חכמה, היא הכל, אבל החיוך שלה היה פשוט ממיס את הלב".
מאי חכים, שיתפה גם היא את וואלה בזכרונותיה מנועה, וסיפרה על הפגישה הראשונה של השתיים. "כשנפגשנו פעם ראשונה בכיתה ז' בחצר בית ספר. הייתי עצובה, ונועה פשוט התיישבה לדבר איתי, מבלי שהכרנו לפני. אחרי שיחה קצרה אמרתי לה שמחר יש לי יום הולדת, ולמחרת היא פשוט הגיעה לבית הספר עם עוגת שוקולד. זו פשוט נועה", אמרה.
עוד שיתפה מאי, כי נועה אהבה מאוד שירה ותיאטרון. "היינו תמיד שרות ביחד בטקסים בבית ספר", היא סיפרה, "היא הייתה משחקת מדהים ובמאית נפלאה בהפקות במגמת התיאטרון". מאי סיפרה גם על פעולתה של נועה במש"צים, "זה היה הבית השני שלה. גם אחרי שהיא סיימה תיכון, היא המשיכה להתנדב שם וקיבלה על זה הצטיינות".
גם בפני מאי שיתפה נועה על חוויותיה בשירות. "היא הייתה אמורה להתחיל עוד שבוע קורס פיקוד. כולנו היינו בטוחים שהיא תהיה הרמטכ"לית הבאה", סיפרה חברתה הטובה.
כעת, מתמודדים מיה ורועי עם מוות כואב שכזה בפעם הראשונה בחייהם. "וזו תחושה שאף אחד מאיתנו לא חווה", סיפרה מאי, "כולנו ידענו איזה עתיד מצפה לה. בגלל הסרטון זה כבר התבשל אצלנו מאתמול".