חודש לטבח בעוטף ישראל על ידי מחבלי חמאס דעאש וזרם פריטי הנרצחים והניצולים שמגיע למרכז המשפחות לאיתור נעדרים של להב 433 לא פוסק.
בתוך האנגר ענק, עשרות שוטרי וחוקרי היחידות בלהב 433 מתרוצצים בין אלפי הפריטים שנאספו מזירות הטבח הדרום, מגופות הנרצחים והפצועים ומכלי הרכב שננטשו וחלקם נשרפו בידי המחבלים הארורים, רוצחי התינוקות והאנסים.
בכניסה למרכז הלוגיסטי יש עשרות עמדות מחשב עם קופסאות בהם מארזים מתויקים, בחלק מהם נרשם המיקום שבו הם אותרו, חוקרי להב 433 מלקטים פיסות מידע, מזינים למחשב את הפרטים שיש בידם ומנסים להצליב עם המידע שנאסף ומתעבה בכל יום. המאמץ המרכזי כעת של החוקרים הוא להשיג את כלל הפריטים של כל נרצחים והפצועים ולהשיב אותם למשפחות. עד כה נמסרו ל-302 משפחות חפצים של יקיריהם. מדי יום יוצאים עשרות שוטרים לנסיעות ברחבי הארץ ומוסרים למשפחות את החפצים, כשחלקם אף מבקשים לשתף ולספר על יקיריהם.
רפ"ק ורד ליכטר סול, היא חוקרת ביאל"כ (היחידה הארצית למאבק בפשיעה הכלכלית), ראש מחלק חקירות ביחידת פל"ס (לחקירת תאונות עבודה) עד ל-7 באוקטובר. מאז, כמו שאר השוטרים, היא גויסה למערכה והיא חוקרת במרכז הלוגיסטי לאיסוף פריטים של הנרצחים והבאתם למשפחות, "המרלו"ג הוקם על מנת לטפל בפריטים של הנרצחים והנרצחות ושל הניצולים. אנחנו מנסים לתת להם מזור קטן אחרי מה שקרה ב-7 באוקטובר".
"עד כה מסרנו בשבועיים וחצי האחרונים כ-302 חבילות למשפחות. הן נרגשות ומדברות, משתפות את השוטרים, מחבקות אותם והשוטרים אותן", לדבריה, "זה לא קל לאף אחד בעם ישראל. גם כשאתה יושב מול הטלוויזיה זה לא קל. השוטרים נושאים בנטל אבל מתלווה אליהם תחושת שליחות, וזה מה שנותן להם את הכוחות בשביל לא להישבר".
בכניסה למרכז הלוגיסטי, עשרות עמדות עם שוטרים שגויסו למשימה מהיחידות השונות בלהב 433, רו"ח מהיאל"כ, חוקרים ביחידת פלס, שוטרים מהרשות להגנת עדים, גמלאי משטרה, שוטרים מהמכללה, ולא מעט מתנדבים אזרחים, המקום צר מלהכיל וישנם לא מעט פניות לסייע להם מתוך יחידות נוספות במשטרה. "אלו מוצגים שהגיעו ממחנה שורה, שנמצאו על גופות נרצחים שטרם זוהו", מתארת רפ"ק ליכטר סול, "הם נוקו ככל האפשר על ידי כוחות זק"א. יש פה צמידים, שעונים, ותכשיטים - לא מעט מהם נחרכו מאש התופת אך עדיין נותרו עם אפשרות זיהוי. המטרה היא להתאים אותם עם הממצאים במחנה שורה. כמות המוצגים פה היא אינסופית, כל הזמן מגיעים עוד משאיות ועוד משאיות".
אזור אחר בהאנגר מרכז את כל מה שהוצא מהמכוניות בזירות הטבח בעוטף. "ביום חמישי עברנו על כל המכוניות. מה שעושים זה לוקחים רכב ומפרקים את כל המוצגים, אם בעל הרכב הוא נרצח או נרצחת הדברים עוברים אליי ישירות, אם הם בחיים זה עובר למדור פצועים. כל השינוע של הפריטים עובר בצורה הזאת". על משטח במרכז הלוגיסטי נפרסים עשרות זוגות נעלים, תיקים וחפצים נוספים. המראה קשה ומזעזע ומזכיר מיד את מראות האימה מהשואה".
היא מספרת ש"הכל נעשה תחת פיקוח, תחת סיווג, בכדי שלא נעשה טעות, ויש טעויות לפעמים - הכי רווחת לצערי זה עם החבר'ה מהמסיבה. קשה לתאר את זה, אבל היו כאלה ששכבו אחד על השני ומצאו פה טבעת ושם עגיל ושייכו את זה בטעות לאדם אחר. אז אנחנו עושים את המקסימום בשביל שאותו מוצג ישויך לאותו נרצח או נרצחת, מה שלא יזוהה - יעלה בהמשך לאתר אינטרנט שטרם נפתח, ומצוי בשלבי הקמה ובו יוצגו כלל המוצגים שלא אותרו בעליהם".
אתגר נוסף הוא שיוך מכשירי הסלולר לנרצחים, שלא בהכרח שייכים לגופות אצלם אותרו, ולכן נעשית בדיקה סיגנטית על המכשיר, ללא חדירה לתכניו ואם יש התאמה הוא מתויק ומועבר למשפחות.
חוקרי היחידה נדרשו גם למיין ממצאים מגופות המחבלים, לצורך המשך חקירת שב"כ ותיעוד האביזרים עמם הצטיידו, בכדי שהעולם ידע. בנוסף, לא מעט רכוש של קורבנות הטבח אותר על גופות המחבלים. שקית נוספת מכילה מספר רב של שעונים. "מפלצות חמאס", מספרים פה, אחרי שרצחו אזרחים בבתיהם הספיקו לבזוז מכל הבא ליד, "על גופת אחד המחבלים מצאנו 8 שעונים על יד אחת ועל השניה עוד 9 שעונים".
ארגז שממצאיו מזעזעים ומחרידים, מלא באזיקונים בהם כפתו את הקורבנות כשעונו ונרצחו. "אתה רואה לפי גודל האזיקון אם זה ילד או אדם מבוגר, אחת הנרצחות הייתה אישה מבוגרת שחנקו אותה למוות עם אזיקון ששיסף חלק מצווארה", היא מתארת את הזוועות שראתה בימים האחרונים, "עברתי הרבה במשטרה, באמת, המוות לא זר לי - אבל לא בכמויות האלה. אין פיגוע שלא הייתי בו, אבל זה עולה על הכל, אלו סיפורי שואה, אין לזה אח ורע, אני לא זוכרת שנאצים התעללו ככה בגופות. השפלה של אדם חי, לרצוח אותו ואחר כך להמשיך להשפיל אותו - זה לא נתפס, איך בן אדם יכול לירות בתינוק?! אני לא יודעת מי מסוגל לעשות כזה דבר - אבל הכל עובר פה ומכל חפץ ניתן להבין מה חווה הקורבן".
המפגש עם משפחות הנרצחים והפצועים מתקיים על בסיס יומיומי, כשהמוצגים שאושרו וזוהו נארזים ונשלחים באמצעות שוטרים לבתי המשפחות. "יש משפחות שגביתי מהן עדות במחנה שורה בתחילת המלחמה, ואחר כך ליוויתי אותן בזיהוי הגופה ועכשיו בזיהוי פריטים. היה לי 3 משפחות כאלה, אני רואה בכך שליחות אבל הלוואי ויכולנו להחזיר את הגלגל אחורה, לקום מחר בבוקר כאילו זה לא קרה, הכל היה חלום רע של כולנו".
רפ"ק ליכטר סול מספרת ש"יש לי הרבה שוטרים שמכירים את הנרצחים, יש שוטרים שרוצים להחזיר למשפחה שלהם. במרכז המשפחות של יאל"כ נוצר כבר קשר בין שוטרים ושוטרות למשפחות כבר בשבועות הראשונים של המלחמה ובמידה ואותרו פריטים הם מעדיפים להחזיר את הפריטים למי שהם כבר מכירים. את הטבח הזה כולנו חיים. חברים טובים שלי נרצחו. אתה מוציא שקית עם מחזיק מפתחות עם תמונה של ילד וזה שובר. אתה מסתכל על טלפון מפוחם ואתה שואל - מה אני יכול להחזיר למשפחה?
"חלק מהמשפחות מאוד מחבקות, חלק לוקחות את הפריט וסוגרות את הדלת, אבל רובם פותחים את הדלת ומכניסים את השוטרים, מראים תמונות, מספרים על הנרצח או הנרצחת. השוטרים עצמם מגיעים כשהם כבר מכירים את הפרטים, אך לצערנו הרב אין לנו הרבה תשובות ללא מעט שאלות של המשפחות - למשל, איפה נמצאה הגופה? היות וזק"א חילצו את הגופות תחת אש והעבירו אותן ישירות למחנה שורה. למשפחות זה נורא משמעותי ואין לנו כרגע את המידע הזה", מספרת רפ"ק ליכטר סול, "בסופו של דבר, המטרה שלנו היא להקהות את הכאב ולהקשיב למשפחות. עשינו את חלקנו בצורה הכי מכובדת. אצל מרבית המשפחות אנחנו יושבים, מחבקים, בוכים, רואים תמונות, מכילים, מנסים לתת את מירב האינפורמציה".
אז איך מתמודדים עם מראות זוועה כאלה? "בסוף כל יום אנחנו עושים אוורור, שיחת משותפות. אני בקשר עם בני ובנות זוג של השוטרים שלי על מנת לוודא שהם מתפקדים בבית ושנוכל לתפקד גם ביום שאחריו".