לפני 30 שנה החליטה ממשלת ישראל להצטייד במערכת החץ-2 ליירוט טילים באליסטיים, בהשקעה של מיליארדי דולרים, בעיקר של הממשל האמריקאי. אולם, עברו שנים עד שהיא הופעלה לראשונה ביירוט מבצעי. זה קרה במבצע "צוק איתן" ב-2014, כאשר חץ-2 יירט רקטה כבדה ששיגר החמאס לאזור חיפה.
בשבוע האחרון במלחמת "חרבות ברזל" זה קרה פעמיים נוספות: בשבוע שעבר, כאשר חץ-2 יירט מעל ים סוף טיל באליסטי ששוגר מתימן ממרחק של יותר מ-1,600 ק"מ מישראל, והיום, כאשר חץ-2 יירט רקטה כבדה ששיגר החמאס לאזור הערבה, ייתכן שבניסיון לפגוע בשדה התעופה רמון. כך, ביצע החץ סוף סוף את המשימה שעבורה תוכנן ונבנה, כאחד מלקחי מלחמת המפרץ, שבה הותקפה ישראל ב-43 טילי סקאד עיראקיים ללא יכולת להתגונן בפניהם.
בועז לוי, מנכ"ל התעשייה האווירית, היה בעבר המהנדס הראשי של חץ-2 ובהמשך ראש הפרויקט. בשיחה עם וואלה! אמר כי "החץ הייתה מערכת ראשונה מסוגה בעולם. היא הוכיחה את היכולות שלה בניסויים שעשינו ביחד עם חיל האוויר ומשרד הביטחון בארץ ובעולם, אבל תמיד יש פער בין התכנונים למציאות. לכן אתה חייב לבנות את המערכת מספיק רובוסטית, שתוכל לפצות על פערים שעלולים להיווצר, ועדיין לעשות את העבודה. זה סיפוק עצום לכל מי שתכנן, שכתב לה אלגוריתמים, שניהל ושהיה שם לאורך כל השנים".
החץ נבנה במקור כדי ליירט טילים באליסטיים כמו סקאד, הותאם ליירט טילים באליסטיים לטווח ארוך יותר כמו השיהאב האיראני, שהטיל ששיגרו החות'יים מתימן הוא נגזרת שלו, וגם ליירט רקטות כבדות וארוכות טווח, כמו ששוגרה היום. בהמשך, פיתחה התעשייה האווירית את החץ-3, שמסוגל ליירט טילים גם בחלל, ונמכר השנה לגרמניה בעסקה הביטחונית הגדולה בתולדות המדינה, כ-3.5 מיליארד דולר. במהלך השנים הצטרפו לחץ גם קלע דוד וכיפת ברזל, שנועדו לטפל באיומים לטווחים קצרים יותר, וב-2025 תצטרף מערכת הלייזר מגן אור, שלושתן של רפאל, וביחד יוצרות את מערכת ההגנה האווירית הישראלית, שבה משולבת גם מערכת הפטריוט הוותיקה.
לוי: "השילוב בין חץ-2 לחץ-3 עושה את העבודה ומעניק הזדמנויות יירוט רבות יותר. כאן, בשני המקרים המכ"ם עקרב אחרי המטרה, וייצא טיל שפגע. כשמדובר בטיל ארוך טווח יש למפעילים בחיל האוויר יותר זמן לעשות תכנית יירוט ולהוציא אותה לפועל. כשמדובר בשיגור מעזה לערבה הכל מתנהל הרבה יותר מהר. זו הייתה הפעלה מדהימה של חיל האוויר, שיודע להחזיק מערכת הגנה אווירית רב שכבתית, שפועלת באופן רב גזרתי, מול הדרום, הצפון ותימן".
לדבריו, "ראינו כמה חשוב שהחץ קיים. הפגיעה של טיל באליסטי יכולה להיות הרבה יותר קשה משל רקטה, בגלל הראש הקרבי הגדול, והמהירויות הגבוהה שמגבירה את האימפקט בפגיעה. כעת אנחנו ביחד עם השותפות שלנו בפרויקט, רפאל ואלביט, שותפים לתחקירי היירוטים".
מאז פרוץ המלחמה פועלת התעשייה האווירית במצב חירום, 15 אלף העובדים שלה מועסקים ומייצרים שבעה ימים בשבוע, בשלוש משמרות. "יש לנו עובדים שבני משפחה שלהם נהרגו או נפצעו במתקפה על העוטף ובהמשך הקרבות, ורבים שפונו למלונות באילת ובים המלח שקשה להפעיל אותם כעת, ויש לנו מאות עובדים שגויסו. הגברנו את הייצור, ואנחנו יושבים עם שאר התעשיות הביטחוניות בשולחנות של משרד הביטחון שבהם מעלים רעיונות חדשים לאמצעי הלחימה במלחמה, ובעתיד".
לצד החץ מפעיל צה"ל כעת את מל"טי ההרון (שובל בכינוי חיל האוויר) וההרון TP (איתן) לאיסוף מידע ותקיפה, וחימושים שונים מתוצרת החברה. גם לוויני הריגול מסדרת האופק שסיפקה התעשייה האווירית למשרד הביטחון משתתפים במערכה, מצוידים חלקם במצלמות וחלקם במכ"מים.
"גם החלל מסייע בלחימה בעזה. היכולת של לוויינות לבקר בכל מקום ובכל זמן רלוונטית גם כשהלחימה היא פה מעבר לגבול. לוויינים רואים דברים שמל"טים לא, בזכות היכולת שלהם לעבור כמה פעמים ביום, לצלם ברזולוציה גבוהה ולזהות שינויים מהפעמים הקודמות. מל"ט רואה 'דרך קשית', לוויין עובר ומייצר פס של תמונה רחבה".
תוך כדי המלחמה אישר הבונדסטאג הגרמני את עסקת החץ, ובתעשייה האווירית ממשיכים במקביל לעבודה מול מערכת הביטחון בארץ, למלא התחייבויות ללקוחות זרים. "כולם מבינים שאנחנו מרוכזים כרגע במענה לצה"ל, אבל עושים מאמץ לספק בזמן גם ללקוחות בחו"ל. אנחנו מקבלים פניות מחברות זרות שותפות שלנו וממערכות ביטחון שרכשו מאיתנו פניות של 'איך אנחנו יכולים לעזור'. כחברה ביטחונית ממשלתית אנחנו חלק מהגשר של המדינה לחו"ל".
במקביל, נמשכת הפעילות האזרחית של החברה, בתחזוקת מטוסי נוסעים, בהסבות שלהם למטוסי מטען ובייצור מטוסי מנהלים. במסגרת הזו תציג התעשייה האווירית בסאלון האווירי של דובאי בשבוע הבא את הבואינג 777 בתצורת מטען שהסבה, וכבר חתמה עם אמירייטס על חוזה להסבה של ארבעה מטוסים תמורת 100 מיליון דולר.