"המחבלים מציצים לשנייה מהפיר, משגרים טילים - ומיד חוזרים להסתתר": כך מתנהלים קרבות הגבורה בעומק עזה

יום חמישי האחרון, השעה 23:30. לוחמי גדוד 13 התכוננו בהגנה לקראת מתקפה גדולה נוספת על הגרעין הקשה של חמאס, בלב העיר. הדי פיצוצים נשמעו במרחב. המפקדים הבהירו ללוחמים: מדובר במעגל האבטחה המשמעותי ביותר של ארגון הטרור. כך החל מה שייזכר בהמשך כלילה הגדול של חטיבת גולני מדרום לעיר עזה.

זה היה מותחן לילי של ממש עבור לוחמי החטיבה החומה, עתיר רגעים מורטי עצבים. אחד מהם נרשם כאשר תצפיתן של החטיבה זיהה חוליה גדולה של מחבלים מתקדמת בריצה לעבר הכוחות. "התקפה ממערב, התקפה ממערב", הכריז הלוחם ברשת הקשר. כל לוחמי גדוד 13 נדרכו. מפקד הגדוד, סא"ל תומר גרינברג, פנה לקציני ה"קדמית" (חמ"ל בעורף; א"ב) של החטיבה ודיווח: עשרות מחבלים מסתערים על הכוחות מכמה כיוונים ומטפסים על נגמ"שי הנמר.

"זו היתה התקפת מחבלים משולבת, שכללה יציאה מפירים והסתערות על המתחם של הגדוד", סיפר אחד הקצינים ל"וואלה!", "עד כמה שזה נשמע מוזר, נערכנו לזה. כל המפקדים התבקשו להיכנס לכלים הממוגנים. השתמשנו נגדם בחימושים מסוגים שונים - החל בארטילריה וכלה בחימוש מדויק - ויצרנו מעטפת אש, ששברה את ההתקפה של חמאס".

בשלב מסוים דיווחו חלק מהמפקדים בנגמ"שי הנמר: "אנחנו מרגישים שאתם יורים עלינו. אתם פוגעים בנו". אבל הכל היה מתוכנן - המיגון של הנגמ"שים שמר על הלוחמים. כ-50 מחבלים חוסלו במכת האש הזו. באחת התקיפות, כך סיפרו המפקדים ל"וואלה!", הטיל מטוס קרב פצצה במרחק של 230 מטרים בלבד מהנגמ"שים. מפקד חטיבת גולני אל"מ יאיר פלאי, ומפקד חטיבת האש 282 אל"מ נועם סובל, אישרו את הצעד החריג כדי לבלום גל שני של התקפת המחבלים.

בשעתיים הבאות, משחזרים המפקדים, נמשכה הלחימה כדי לרדוף אחר המחבלים שניסו להימלט, וכדי להשמיד את הפירים שמהם יצאו במרחב השטח הבנוי. "פגענו לא רק במחבלים שהסתערו, אלא גם במעטפת שלהם: תצפיתנים, מפקדים, מחבל ששיגר טילי נ"ט לעבר הנמ"ר. הטילים לא חדרו - מערכת ההגנה 'מעיל רוח' עשתה עבודה טובה, וכך גם המיגון של הנגמ"ש. מפקד גדוד 13 ומפקדי הפלוגות הם גיבורים, כי מדובר באירוע שצריך להתנהל בו בקור רוח ולקבל החלטות קשות. הם גם ירו, מתוך הנגמ"שים, לעבר מחבלים וחיסלו אותם".

סמוך לשעה 02:00 עלה ברשת הקשר מפקד גדוד 53 בחטיבת השריון 188, סא"ל סלמאן חבקה. לפני כן, במשך שעות ארוכות, הוא פעל לסייע לגדוד 13 באש, ודיווח שמסתערים לעברו עשרות מחבלים. "זה היה אותו מתווה בדיוק - המחבלים יצאו מפירים והסתערו", סיפר קצין מחטיבת גולני, "הפעלנו אותה מעטפת אש ושברנו את ההתקפה על גדוד 53. לא אכנס למה שקרה אחר כך, אבל סא"ל חבקה נפל בקרב. זו מכה חזקה, אגרוף - אבל הלוחמים לא נשברו. הם התעשתו והמשיכו בלחימה".

הלוחמים מספרים על טקטיקה מטרידה של המחבלים; לדבריהם חמאס "מנסה להכין לנו מארבים הומניטריים. הוא יוצא מהפירים ומנסה לפתות אותנו לרדוף אחריו למרפאות, לבתי חולים ולמתקנים של האו"ם, כדי לגרום לנו לפתוח באש על אתרים רגישים. החוכמה היא לפעול באש מדויקת. אתה ממש רואה אותם נכנסים ויוצאים מאותם מתקנים, כדי לגרום לנו לירות. הם מסתכנים בקרבות מטווח אפס איתנו, במטרה למשוך אותנו פנימה".

קצין בחטיבה מבקש לספק המחשה להתמודדות הלא פשוטה עם המחבלים. "בתוך מרחב הלחימה של חמאס, בעומק השטח, נמצאים פירי המנהרות שמחברות בין הבתים. המחבל עולה אל הפיר ופותח את מכסה הברזל שלו. בחלק מהמקרים הוא מדווח שנוסע מעליו דחפור, ולכן הוא ממתין, ובמקרים אחרים מתרומם מחבל עם טיל נ"ט, משגר - ויורד חזרה לפיר. זה עניין של שניות. אנחנו תוקפים במסת אש את הפירים שעליהם המודיעין הצביע. עם אלו שנשארו, או שיש להם דלתות הדף, אנחנו מתמודדים תוך כדי התמרון. אנחנו צריכים כל הזמן להביט 360 מעלות סביב, כי המחבלים רצים בתוך המנהרות".

איום נוסף שעימו מתמודדים הלוחמים הוא הרחפנים שמפעילים המחבלים. "הם מפעילים אותם בצוותים - אחד מתצפת, אחד תוקף", מסביר הקצין, "למדנו את האתגר הזה, והיום יש לנו מענה שאני לא רוצה להרחיב עליו. זה שדה קרב - פיצוצים, רעש של הכלים, פקודות בקשר, צעידה קשה בחול ים, ובכל הבלאגן הזה? אנחנו 'משחילים' את הרחפנים והורגים את המפעילים עצמם. זה מורכב, אבל אנחנו מביאים הישגים".

לצוות הקרב החטיבתי של גולני, מספרים קצינים בחטיבה, יכולות אש מגוונות, "חלקן בלתי נתפסות. אוגדה 36 מעניקה לנו מסת אש, ויש לנו צוותים שמתמרנים איתנו כדי לדבר באותה השפה עם הכוחות באוויר ובעורף. כך אנחנו מצליחים לראות התארגנות מחבלים או התקפה, ולחסל אותה בתוך זמן קצר מאוד. בחלק שלבי התמרון ירו עלינו מאות טילי נ"ט, אבל למרות הדיבורים, נגמ"ש הנמ"ר 'אוכל' אותם. מפקד החטיבה שלנו, שנמצא כל הזמן בשטח, מקבל החלטות קשות מאוד - את מי לפנות, אילו נגמ"שים להוציא לטיפול בחוץ אחרי לילה ארוך, מתי להכניס ציוד לוגיסטי ודלק - והוא מאשר התקפות רגישות ועוצמתיות בקרבת הכוח. צריך להיות גולנצ'יק כדי להבין את העוצמה, את קור הרוח".

הנסיעה בשטח העזתי מורכבת מאוד, מספר א', אחד מלוחמי החטיבה. "אנחנו נעים כשסביבנו הרבה פודרה (אבק; א"ב) וחול ים", הוא אומר, "הפצצות ממטוסי הקרב שינו את כל השטח, אנחנו נוסעים סביב מכתשים גדולים. כל הדרך עולים על סלעים, צינורות ובזנ"טים. ברור שעובר לנו בראש שטומנים לו מארב, אבל מעלינו טסים מסוקי קרב, ובצדדים מתקדמים הטנקים. אם הם רק מנסים לירות, הם חוטפים אש מהטנקים, והאדמה כולה רועדת".

ש', לוחם נוסף, מתאר שהמחבלים "יורים בלי הפסקה. אני 'אכלתי' נתזים בכלי, תוך כדי תנועה. יש סימנים בכלי, אבל לא נפגעתי. המשימה הזו יותר גדולה ממה שאנחנו קולטים בראש. זו אשכרה מלחמה".

הלוחם ד', מצידו, מספר כי קשה לזכות למנוחה אמיתית בשטח. "כשאנחנו נעים ממקום למקום, תמיד אתה מאובטח. אם יפתיע אותך מחבל מפיר, תמיד יהיה עליו קנה רובה. בחלק מהפירים המחבלים משליכים מטעני חבלה, ולפעמים המפקדים רוצים לחקור - במקרה כזה, יעמוד לוחם עם קנה שולף, בהיכון, עד שקצין של סיירת יהל"ם של חיל ההנדסה יגיע לטפל בבעיה".

נקודת מבט מיוחדת על האירועים מספק סא"ל במילואים ע', שמשרת בגולני כבר משנת 1986. כיום הוא מפקד על היחס"מ (יחידת סיוע מנהלתית) של החטיבה, שאחראית על פינוי כוחות, חילוצם ומתן אספקה. "התגייסו 12 שעות לאחר תחילת המלחמה", הוא נזכר, "כבר בלילה הראשון נכנסנו למוצבים והוצאנו משם 32 גופות. המראות היו קשים - רצחו חיילות וחיילים בחדרי השינה. יצאנו מהמוצבים בליווי טנקים, מסוקי קרב ואש מסביב".

את הקרב הגדול של החטיבה בליל חמישי, לצד גדוד 53 של חיל השריון, הוא לא ישכח. "שמעתי על הפגיעה ונערכנו לחילוץ, רק אחר כך הבנתי שהמג"ד נהרג. אנחנו בקרב, אין זמן לעצור. מח"ט גולני פקד: נועו לכיוון הגדודים, מדרום לעיר עזה, כדי לחלץ פצוע קשה. לא מעניין כלום, פקודה של המח"ט זו הוראת פלדה, מבצעים בכל מחיר".

שני נגמ"שי נמ"ר עשו הכל כדי להגיע לזירת האירוע. "מעלים את הפצוע הקשה, ונעים לנקודה מוסכמת להנחתת מסוק בשטח הפלסטיני. הכל אבק, אש מכל כיוון, אבל נעים קדימה. נותנים לטייס חיפוי באש, והוא לא מצליח לנחות בשטח הפלסטיני. המח"ט מקבל החלטה: 'נועו לגבול'. טסים לגבול. הנהגים חכמים, עושים הכל כדי להגיע מהר. שעת לילה, ראות בעייתית, דרך קשה. בחלק מהמקרים אומרים הנהגים שמרוב אבק הם נוסעים על עיוור. הגענו לגבול, המסוק באוויר, לא רואים כלום. נשבע לך, הטייס נוחת בלי לראות כלום. הוא אמיץ. בסופו של דבר, העברנו את הפצוע והצלחנו לחלץ אותו".