יום שבת השחור, ה-7 באוקטובר ייזכר פה למשך שנים לדיראון עולם. בזמן שהמראות הקשים מטלטלים את כולנו, צוותי זיהוי הגופות במז"פ (המחלקה לזיהוי פלילי, ש"ה וב"א) עושים ימים כלילות על מנת לזהות את הגופות ולהביא אותם לקבורה. ד"ר אסי שרון שגיא היא אחת מהן, בשיחה עם וואלה היא מספרת על העבודה הקשה ועל ההתמודדות.
עד לאותה השבת השחורה במה התעסקת ביום יום?
"אני רופאת שיניים מומחית בשיקום הפה, אני עוסקת בעיקר בניהול ההתמחות בשיקום הפה בבית החולים הדסה עין כרם ויש לי מרפאה פרטית. במשטרה אני חמש עשרה שנים מתנדבת ביחידה של רופאי השיניים המתנדבים של המז"פ - זיהוי חללים. במשך השנים אנחנו עוברים סדנאות תרגולים נכנסים לתר"ח (תחנת ריכוז חללים, ש"ה וב"א) שמאורגנים אחת למספר חודשים על מנת להכין אותנו למקרים חריגים כמו רעידת אדמה או כמה שקרה עכשיו אסון מסוג אחר".
האם בעבר ראית משהו שדומה לאסון הזה?
"מעולם לא ראיתי דבר שדומה לאסון הזה. נתקלתי באסונות קטנים יותר כמו אסון הכרמל או נחל צפית. כולם היו אסונות טבע ולא משהו שיד אדם עשתה. המימדים של האירוע הזה הם הרבה יותר גדולים ממשהו שאי פעם פגשתי. מספר הגופות שאני ראיתי באירוע הזה הוא מזעזע, מאות של גופות אני אף פעם לא נתקלתי בדבר כה".
באיזה יום את מבינה שאת הולכת לעסוק בזיהוי גופות ימים ולילות?
בשבת זמן קצר אחרי שהמלחמה פרצה והכל יצא לתקשורת התחלתי לקבל הודעות מהפיקוד של היחידה לזיהוי חללים, אז הבנתי שאני צריכה להגיע. לקח זמן עד שהגופות התחילו להגיע לתר"ח, ואז הגיעו הנציגים של היחידה שלנו כדי להתחיל את תהליך הקליטה. אני הגעתי ביום ראשון כדי להשתלב במשמרות שעשינו. כשהגעתי וראיתי את גודל הזוועה הבנתי שזה הולך לקחת הרבה זמן. זה היה ברור לי שזה הולך להיות הרבה זמן, אבל היה קשה לאמוד את קצב הבדיקה של הנרצחים והחללים, ובטח לא את קצב הזיהוי של הגופות שנמצאות במצב לא טוב".
מה את אומרת לאחרים בצוות?
"האנשים שנמצאים ביחידה הזו, כשלושים חברים שנמצאים ביחד כבר הרבה מאד שנים, ערוכים למראות קשים מכל מיני סוגים וערוכים להתגייסות מיידית לעבודה. ברגע שאנחנו נכנסים לכזאת סיטואציה המוח חושב רק איך לבצע את העבודה בצורה הטובה והמהירה ביותר, בריכוז הכי גבוה שיכול להיות".
כולם שמו בצד את המחשבות והרגשות בצד ופשוט ביצעו. אני הייתי מאד מרוכזת בבדיקת הגופות ואפילו השתדלתי לא להסתכל מעבר למה שאני עושה, כי ברגע שאת זזה קצת ימינה שמאלה פתאום מתחילות להיכנס מחשבות של איך מישהו עושה דבר כזה, איך אפשר להגיע לרמת אכזריות כזאת. אנחנו מאוד מרוכזים, אנשים פשוט שכחו שהם צריכים לאכול".
אתם נפגשים אנשי מקצוע לעבד את מה שאתם עוברים
"אחרי כל אירוע גדול שעברתי עד היום וגם עכשיו ברגעים כאלה המשטרה דואגת ליחידה, כמו שהיא דואגת לכלל השוטרים שלה בצורה מטורפת. יש לנו סדנאות וֶנְטִילַצְיָה שאמורות לדאוג לאנשים שעוברים את החוויות המזעזעות האלה. השבוע יש סדרה של סדנאות שחברי היחידה עוברים, אנחנו משתדלים שכולם ילכו לזה כי אני מאמינה שיש בזה חשיבות וצורך. החברים הוותיקים של היחידה שמורגלים באסונות, אמנם לא במימדים האלה, כבר מכירים את התהליך של איך אנחנו צריכים לדאוג לעצמו בצורה נפשית. מתחילת המלחמה ברור לי שעוד לא הגעתי לרגע שעוד לא התמודדתי עם מה שראיתי. אני עוד לא בכיתי, אני מחזיקה את עצמי בכוח כי אני יודעת שהעבודה שלי לא הסתיימה, את ההשלכות של זה על הנפש שלי אני עוד לא יודעת".
מה את עונה לביקורת שנמתחה על משך זמן זיהוי הגופות?
"מהרגע שנקראנו לתר"חים, עבדנו 24 שעות ביממה. מדובר על הרבה מאד גופות הבדיקה היא לא בדיקה של רגע. היא לא להעיף מבט, להסתכל כן לא, זו בבדיקה מאד מדוקדקת כל אחד נבדק או באמצעות DNA או באמצעות בדיקת אצבע או בדיקה ויזואלית ובדיקת שיניים שהיא לוקחת יותר זמן מהבדיקות האחרונות. למרות שאנחנו עובדים מאד מהיר ועם קצב מהר ולא איטי בכלל התהליך של איסוף המידע לוקח זמן. הקושי הבא, זה וזה הקושי שאנחנו רופאי השיניים נתקלים בו, שצריך לכל אחד להצמיד את המידע שלו לפני המוות".
"אז ממה שאני רואה בתהליך, את טביעות האצבע, כשזה התאפשר,היה אפשר לזהות במהירות, אותו הדבר היה גם עם DNA, על מה שניתן היה לחלץ את המידע מלפני המוות ולאחריו זה היה מענה מהיר. עכשיו העבודה שלנו ממשיכה כי בלא מעט סיטואציות קשה מאוד לחלץ את האינפורמציה מהגופות וממה שהיה לפני המוות. ברגע ששני הדברים האלה לא מצטלבים זה יותר מורכב. המידע שלפני המוות שאנו מחפשים הוא לדוגמא אינפורמציה על צילומי שניים של נעדר. אני מקבלת צילומים של אדם מגיל 18 והנעדר הוא בן 50, פה של בן 18 לא דומה לבן 50, ואני לא יכולה לבצע הצלבה בין הנתונים שלקחתי מהגופה לצילומים שיקבלתי".
"התגייסות לכך היא חובקת עולם, ממכוני צילום, קופות חולים, ועדיין אנחנו לא מקבלים את כל המידע. אם אין לי את כל הנתונים של לפני המוות, אז גם אם יש לי צילומי שניים שהצלחתי לחלץ במאמץ רב, בצילומי CT, מגופות שרופות או במצבים מתקדמים של פגיעה בגופה, אז אנחנו מסתכלים על הצילומים האלה ולא יכולים להשוות אותם לנתונים אחרים. כל צילום שאנחנו יכולים לקבל מכל רופא שיניים יכולים לסייע, אנחנו לא יושבים בחיבוק ידיים ומשווים שן לשן, סתימה לסתימה, פנינו בתפוצת לכל רופאי השיניים וממשיכים לעשות את זה".
"ממה שאני חווה בתהליך הבדיקות, בדיקות אצבע היו מהירות ככל שאפשר היה, כך גם לגבי דגימות DNA, אם אפשר היה לחלץ את המידע לפני ואחרי המוות בצורה מהירה זה נתן מענה מהיר. העבודה שלנו ממשיכה עכשיו כי בעצם בלא מעט סיטואציות קשה מאד לחלץ את האינפורמציה מהגופות וקשה לחלץ מלפני המוות ואחרי המוות. כל פרט שנקבל יכול לאפר לנו מידע של עוד אחד זה קריטי".
את מתייעצת עם קולגות שלך ברמה בינלאומית?
כן, אנחנו משוחחים איתם, עובדים לפי פרוטוקול של האינטרפול, המערכות שעובדים איתם בעולם. כן אנחנו מתייעצים ומקבלים רעיונות מאנשים שעובדים בארצות הברית ובאירופה בתחום הזה עם יכולות לעזור. יש עבודה ועושים זיהויים של אנשים, גם אנשים לא מהארץ. ברגע שמגיע מידע, שמגיעה שקית עם הנתונים כאלה, זה עניין של דקות איך שנוציא זיהוי".
"יש גם בארץ לא מעט חברות המוכנות להעמיד את כל האמצעים שלהם בכדי להגיע לזיהוי. אני חוששת שזה לא יהיה מספיק, ושאנחנו לא מקבלים את כל הנתונים או שמצב הגופות לא מאפשר להשוות גם אם השגנו צילומי שיניים מהעבר".
יש חשש בנוגע למספר גופות שלא יצליחו לזהות אותן בכלל?
"האמונה שלי היא שנגיע לזיהוי של כולם, אני לא חושבת שאני יכולה להתפשר על פחות מזה, אבל זה יכול לקחת זמן".