מה שנתניהו מצייץ לא צריך להדאיג אותנו, אלא מה שהוא חושב

"בניגוד לטענות השקריות", המשפט שבו נפתח הציוץ המפורסם של נתניהו נגד מערכת הביטחון, הוא משפט שאהוב על ראש הממשלה במיוחד. קשה כבר לספור כמה פעמים שמענו אותו, עד שלפעמים נדמה כי הוא מככב בכל תגובה כתובה של ראש הממשלה ואנשי צוותו, לאמור: "בניגוד לטענות השקריות.......(השלם את המשפט).

זהו משפט שמיועד מראש לשכנע את המשוכנעים, לאבטח את גבולות המחנה, לסייר ברחובות שמקיפים את "הבלוק" לאמור: כל מה שאומרים שממנו עלולה להשתמע ביקורת כלפיי, הוא שקרי - עכשיו בואו ושמעו את האמת.

נתניהו מבקש להגן על עצמו מפני מה שמסתמן כקו של המערכת הצבאית ביום שאחרי, לאמור: "כן, פשענו חטאנו והנה אנו מתפטרים, אבל שתדעו שלפני שטעינו בפירוש הסימנים בלילה שלפני, התרענו לפחות כבר שלוש פעמים והמלצנו להנחית מכת מנע, היה זה ראש הממשלה שעצר אותנו ולעיתים אף מנע מאתנו לדווח".

זה לא ינקה את בכירי המערכת הביטחונית מהאשמה, אבל מאחר שהם עצמם לקחו אחריות - ולא מן השפה אל החוץ - ומתכוונים להתפטר, תעמוד לעדותם ראיית "עדות שכיב מרע" (מבחינת תפקידם הבכיר כמובן) - ונתניהו יודע שיהיה לו קשה מאוד להיחלץ מזה.

משום כך הוא פועל בשתי חזיתות במקביל - בחזית הפוליטית שנועדה להבטיח רוב לוועדת חקירה ממשלתית ולא ממלכתית (סיכויים קלושים, אבל כבר ראינו הכל) וביצור הנרטיב: ראש ממשלה זהיר ואחראי שהובל אלי מחדל בידי חבורת גנרלים כושלת שלא סיפקה אזהרה בזמן.

זאת הסיבה שבעוד שר הביטחון העניק אמש גיבוי למפקדי צה"ל וראשי זרועות הביטחון, הזכיר נתניהו בדבריו רק את הלוחמים, למען יקל עליו לתת בהם סימנים: אלה שוב "האליטות" שדופקות פה את החפ"שים, שהם כידוע איתו...

הנחת העבודה של מתנגדיו היא שנתניהו לא מבין את גודל האירוע: מבודד על ידי סביבתו הקרובה, שהפכה לסביבה היחידה שתומכת בו, הוא משוכנע שיצליח להחזיק את המחנה הפוליטי (גוש ה-64) שלם גם אחרי המלחמה, כדי שאלה יביאו אותו למפגש עם הבוחר רק בעוד 3.5 שנים, כמתוכנן. הוא גם חושב שיצליח להחזיק את הרחוב באותו "יום שאחרי" ולא שרבים מלובשי המדים ("130% התייצבות" כמו שמספרים לנו מהצבא) שיפשטו אותם, יגרמו להפגנות בקפלן להיראות כמו וודסטוק.

זה נשמע נורא, אבל זה עוד ההסבר הקל והטוב יותר, לעומת האלטרנטיבה: נתניהו מבין בדיוק את גודל האירוע, מבין שהוא בין פטיש המהלך הקרקעי לבין סדן בדמות גורל החטופים, מבין שלאשראי הבינלאומי יש תהליך תפוגה ולכן לא יוכל לבצע את מה שהיה נדרש כבר במוצאי אותה שבת מפורסמת - לגרוס את עזה לחצץ.

במידה רבה נדמה שנתניהו חיכה לרגע הזה, שבו יקשרו את ידיו. בקרוב הוא יוכל להתייצב בפני הציבור ולהרחיב עוד את המסר על "מערכה ארוכה" שתיקח עוד כמה חודשים, אולי שנים. בתווך הוא יקדם הסכם חילופי שבויים ואסירים (גם זה עניין של שבועות ארוכים, לכל הפחות) יסתפק במהלכים קרקעיים, בהמשך החזקת ראשי חמאס במנהרותיהם - ובמקביל יכשיר את הקרקע לפריצת דרך בגזרה הסעודית. זאת תכנית הפעולה של ראש הממשלה.

ייאמר מיד, עוד לפני שנדרשים לפרטיה (שאני משוכנע שיש בישראל גם מי שיחתמו עליהם, לאו דווקא ממחנה נתניהו), עומדת התכנית הזאת על כרעי תרנגולת:

פגיעה של חמאס (חלילה) במטרה אזרחית בתחומי ישראל, עלולה לגרום לצורך בפעולה תקיפה (אלא אם כן אתם קונים את הפרסומים על התקיפות האיכותיות של חיל האוויר. לא שאני מפקפק במספרן, אני מפקפק בכוונת המכוון שלהם. כדי להשמיד את עזה די במטוס אחד, לכל היותר במטס אחד) - ועוד לא אמרנו דבר על נסראללה, שהחלטה שלו לפתוח במלחמה טורפת את הקלפים (גם) עבור נתניהו.

לחובבי הז'אנר, נתניהו מזכיר עתה את סרג'יו קונסטנטה (ישראל פוליאקוב המנוח) גיבור "גבעת חלפון אינה עונה", שמתחבא מתחת לשולחן עם ירך העוף בידו ואומר לוויקטור חסון: "רק שלא תתחיל פהמלחמה, הלך לי כל העסק" תוך שהוא מכוון לקידוח הנפט שהוא זומם למכור לקבלן העצבני כנגד ביטול החוב (על הונאה קודמת).

גם העסק של נתניהו קשור בנפט, הפעם סעודי - ובמה שהיה אמור להיות אקורד הסיום לקריירה הפוליטית שלו, שיירשום את שמו בספר הזהב של ההיסטוריה הציונית.

לשם כך הוא זקוק לזמן, לשם כך הוא זקוק לדעת הקהל, לשם כך הוא מטפח ומנפח מעכשיו שני מסרים, אחד על ציר התודעה והשני על ציר הזמן. ציר התודעה נועד להציג את העדויות הרבות שמצטברות נגדו על עיוורון מדיני (גם אם לא עיוורון טקטי מפורש, ערב המערכה), שביטויו בשטח היה מזוודת כסף לחמאס, כ"שקרים".

התודעה חשובה לנתניהו לא רק בחשבון ההיסטורי. היא חשובה לו כיוון שהוא טיפח במשך שנים את "משפט העם" כחזות הכל, כאילו אין דין ואין דיינים.

כתבי אישום תלויים ועומדים נגדו? בחירת העם - שידע היטב במה הוא חשוב והצביע בעדו, היא-היא המשפט האמיתי. הוא הדין גם בנוגע לחקירה שתהיה: גם אם מסקנותיה תהיינה חד משמעיות, הוא יזכיר שבדמוקרטיה מחליפים ראש ממשלה רק בקלפי.

אפשר בהחלט שכוחו לא יעמוד לו גם שם (לא כל עשרות המנדטים ששווים תומכיו צריכים להחליף מחנה, די ב-10% מקרבם - וכרגע לפחות יש הרבה יותר מכך שהיו מצביעים כנגדו או נמנעים מהצבעה כלל), אבל (גם) לשם הוא מכוון.

עם כל הכבוד לציר התודעתי, ציר הזמן הוא מה שאמור להדאיג אותנו, כלומר - לא זה שהציוץ שנפתח במילים: "בניגוד לטענות השקריות" הוא שקרי בעצמו, אלא שכל מה שקדם לו - מסיבת העיתונאים המשולשת, הייתה השקר עצמו. נתניהו ימוסס כל מהלך קרקעי משמעותי, בניגוד לדעת שני עמיתיו לאירוע של אמש.

גלנט וגנץ נגררו לאירוע כדי להציג חזית אחידה בנושא בני הערובה. נתניהו שכנע אותם שצריך להציג אחדות מקיר אל קיר כדי למנוע את זליגת דעת הקהל לכיוון חילופי אסורים בטרם השמדת חמאס.

המסר היה אמור להיות אחיד: פעולה קרקעית משמעותית היא הדרך היחידה לזרז את המשא ומתן. נכון שהיא מסכנת את החטופים, אבל היא גם פותחת פתח למהלך מהיר ומקיף יותר, אם יחושו ראשי חמאס בסכנה (לא בטוח שזה נכון, כמובן).

מהבעת פניהם של שני השרים, ניכר היה שהם קלטו את גודל הפח שטמן להם רק כשהחל לדבר על פגישתו המרגשת עם משפחות החטופים (הם היו אמורים לדעת עוד קודם, בשל נוכחותה בפגישה של הרעייה והאם).

נתניהו למעשה מחשק אותם: אם ידחפו להעמקת הפעולה, יוצגו כמי שאינם מתחשבים ברגשות שקנו להם אחיזה בלבבות רבים מאזרחי ישראל. אם יקומו ויתפטרו, יוכל להציג אותם כמי שלא נתנו לו את הרוח הגבית הדרושה לניצחון.

סביר להניח שיבוא יום ועוד ילמדו בחוגים האקדמיים הרלוונטיים את הבעות הפנים של גלנט וגנץ בשעה שנתניהו עונה על שאלות עיתונאים. אגב "ניתוח מודיעיני" - שניהם היו אמורים לדעת טוב מכל אחד אחר עם מי יש להם עסק.

בדבר אחד צדק נתניהו: זאת מלחמת העצמאות השנייה של ישראל. בראשונה נלחמה ישראל על עצמאותה מול כוחות גדולים וחזקים ממנה וללא תמיכה מפורשת, בוודאי שלא מעשית, מאף אחת מהמעצמות הגדולות.

מלחמת העצמאות הזאת היא הפוכה: תכליתה הוא לשקם את ההרתעה, שבלעדיה אין חיים בסביבה העוינת והאלימה שלנו. משום כך היא חייבת להיות מוחצת, בלתי פרופורציונלית בהגדרתה, כזאת שתגבה מחיר דרמטי, והכי חשוב: מתוך ידיעה ברורה שהעולם "הנאור" - עם או בלי מירכאות, לא יוכל לחיות עמה בשלום, לא יוכל להבין.

ההכרה הזאת חייבת לחלחל מראש הממשלה ועד אחרון החיילים בשטח: יידע כל טייס למשל, שאפשר שימי הטיולים בחו"ל נגמרו, כיוון שהוא עלול להיות מבוקש בלא מעט מדינות בעוון פשעי מלחמה (רק כדוגמא).

בינתיים נראה שנתניהו מקדם מהלך הפוך: עיבוי המעטפת הבינלאומית לא מתוך תקווה שתעניק לישראל את מרחב התמרון לאורך זמן, אלא בציפייה ההפוכה - שרק תצמצם אותו. כלומר - בעודו מספר לנו על מלחמת העצמאות השנייה, הוא מקריב את הערך הגלום במילה "עצמאות".

לפיכך החשש של הציבור בישראל לא צריך להיות מפני הציוץ הלילי של נתניהו נגד צמרת צה"ל, אלא מחצי שעת העמדת הפנים שקדמה לה, זו שמבטיחה לנו מאבק נחוש עד לניצחון מוחץ.