אורית צוק, אמו השכולה של רב-סרן רועי צ'אפל, האבלה על נפילתו בשבת השחורה של ה-7 באוקטובר כשנלחם בגבורה מול מחבלים וזועמת על המחדלים שברקע, נאלצת להתמודד בימים אלה גם עם משרד הביטחון. גורמים במשרד דורשים שהכיתוב "נפל במלחמת חרבות ברזל" יופיע על המצבה שלו, והיא מסרבת לכך בתוקף. "הבן שלי היה לוחם בצבא ההגנה לישראל ונהרג בקרב על יישובי הדרום סופה, חולית וניר יצחק - זה מה שיהיה כתוב", היא אומרת, "לא אתן שיכתבו שום חרבות ושום ברזל".
היא גם רוצה להוסיף למצבה משפט מתוך "הנסיך הקטן". תקנות בתי הקברות הצבאיים מאפשרות תוספת כיתוב ויש לכך לא מעט תקדימים, אבל אורית מוצאת את עצמה במלחמת התשה נגד הגורמים הממונים. לדברי האם השכולה, אשת הקשר ממחלקת ההנצחה מנסה בכל דרך לשכנע אותה כי 'זה לא ילך' וכי 'יש הנחיות' ובכלל שהכול צריך להסתכם ב-24 אותיות - לא יותר. "יהיה מה שאני דורשת", מתעקשת האם, "אם הם יעשו לי בעיות אני אעשה את המצבה לבן שלי באופן פרטי ואם זה לא מקובל עליהם, אני אוציא אותו משם". 'שם', כלומר החלקה הצבאית בבית העלמין של זכרון יעקב. שם נקבר צ'אפל בן ה-25, המ"פ המוערך של סיירת עורב נח"ל, בוגר הפנימיה הצבאית לפיקוד שבחיפה.
אורית אומרת שבאגף ההנצחה במשרד הביטחון עושים איתה "משא ומתן כמו בשוק". תחילה מסרו לה שריצוף סביב חלקת הקבר יתרחש במועד שאינו ידוע כעת, והיא גילתה לכך הבנה. לאחר מכן, הודיעו לה שמצבת שיש לא תהיה מוכנה למועד העלייה על הקבר, ביום השלושים לנפילתו, ובינתיים תונח על הקרקע רק "כרית" המצבה עם שמו. הכול בינתיים, באורח זמני, עד אשר יוכלו במשרד הביטחון להשלים את העבודה.
בנוסף לאבל השכול, צוק חשה כעס מצטבר והולך כלפי מערכת. "הם הפקירו אותו ולא נתנו לו סיכוי, אותי הם לא יצליחו להרוג", היא מאשימה, וכשהיא אומרת "הם" היא מכוונת את דבריה לא למחבלי חמאס, אלא לראשי המערכת המדינית-ביטחונית.
"אף אחד, לא ראש ממשלת ישראל, לא שר הביטחון, לא הרמטכ"ל ולא ראש אמ"ן הגיעו אלי. לפני שיכניסו לוחמים נוספים לעזה, שיבואו להסתכל לי בעיניים ולבקש סליחה שהפקירו את הילד שלי ולא נתנו לו סיכוי. אבל הם לא מסוגלים להגיד 'סליחה, טעינו'. איך זה יעלה על הדעת?".
"רועי הציל את תושבי חולית, סופה וניר יצחק מטבח דומה לזה שהיה בקיבוץ בארי", מזכירה אימו, "מתמונת האירועים עולה שהוא תיפקד באופן על אנושי תחת אש מטורפת וללא שום התרעה מוקדמת. הוא היה שם בלי חיל האוויר, חיל הים, לוויינים או ציוד. לוחמי החי"ר היו בחווארה ושמרו על מתנחלים שחגגו את חג סוכות. הפקירו אותו לבד לחלוטין. הוא הציל את מדינת ישראל מחדירה דרך כביש 232 וכולנו מבינים מה המשמעות של זה".
"אני לא רוצה אצלי את אלעזר שטרן, לא את שאשא ביטון ולא שום בובה על חוט", היא אומרת, "לפי מה שפורסם, ראש ממשלת ישראל, הרמטכ"ל, שר הביטחון, ראש אמ"ן, ראש שב"כ, מפקד אוגדת עזה ובצלאל סמוטריץ' קיבלו התרעות ואף אחד לא עשה עם זה כלום. הם התחילו לדבר על זה ב-08:00 בבוקר. עד שהם התחילו לדבר הבן שלי נהרג ב-06:30, ומאות אחרים כבר לא היו בחיים. הוא לחם בגבורה ובזכותו תושבי חולית, סופה וניר יצחק לא חוו זעוות כמו שחוו בצפון העוטף. הוא גם שילם על זה בחייו".
יש שטוענים שמוקדם מדי למתוח ביקורת על המחדל. לאלו היא אומרת: "אפשר וצריך לומר את זה כבר עכשיו. הם תחת טראומה ולא יכולים לנהל מלחמה שכזו. הם פושעי מלחמה והדם של הבן שלי ושל שאר הנופלים, החיילים והאזרחים, הוא על הידיים שלהם. הם אנשים שצריכים לשבת בכלא, ולדיראון עולם".
בעקבות הפרסום בוואלה! מבהיר משרד הביטחון כי "למועד העלייה לקבר וגילוי המצבה ביום השלושים - ויש למעלה מ-300 מאות אירועים כאלה - תוכן לכל קברי חללי צהל כרית מצבה עם כיתוב אחיד וללא המילים 'חרבות ברזל'. בהמשך, בהקדם האפשרי, תוחלפנה המצבות לנוסח הסופי שייקבע ותוך היוועצות במשפחות, כמקובל".
בהמשך הוציא משרד הביטחון הודעה נוספת, שבה הדגיש כי על כל מצבות הנופלים יופיע בינתיים כיתוב זמני. "בהתייעצות עם המועצה הציבורית להנצחת החייל, החליטו משרד הביטחון וצה"ל כי עד לסיום המלחמה, כל המצבות הצבאיות ישאו באופן זמני את הכיתוב האחיד 'נפל בקרב'. בימים אלה מבקרים נציגי אגף משפחות הנצחה ומורשת בבתי המשפחות השכולות על מנת לתאם עם המשפחות את הכיתוב על המצבה. מדובר בהחלטה זמנית. בתום המלחמה ולאחר שהממשלה תאשר שם רשמי למלחמה, יוחלפו המצבות בתיאום עם המשפחות השכולות", נמסר.