שבועיים וחצי ממתקפת הטרור הרצחנית שהכתה בעוטף עזה, מספרים תושבי ערי העוטף שפונו למלונות במרכז הארץ על הכאוס שהתגלה גם במקום המבטחים אליו הגיעו לאחר האימה שחוו. "כל פעם שהגיע ארגז של תרומות כולם עטו עליו, לאנשים לא היה מה ללבוש", סיפרו המפונים, שבחלוף הימים הקימו ביוזמתם מעין מועצה מקומית שמנהלת את האירוע.
פינוי התושבים התבצע באופן הדרגתי מאז פרוץ המלחמה מטרה להתרחק מהאזור המתוח ולהיות בסביבה בטוחה אחרי האימה שחוו. רובם הגיעו לים המלח, ובהם בעיקר קשישים, נשים וילדים, שהבינו עם הזמן כי המגורים במלון מכריחים אותם לפתח בין היתר חיים משותפים בו - לרבות "הנהגה מקומית".
בקרב תושבי הקיבוצים המפונים, התבצעה מיום ליום מעין התארגנות פנימית של התושבים במלונות, לפי האחריות שהיתה לכל אחד עוד בקיבוץ. "הנהגה" זו דואגת לארגון התרומות, הצרכים, והבקשות של כל אחד. אולם, זאת רק בין מפוני הקיבוצים וכן בחלוף הזמן, ואילו בימים הראשונים, שהיו מלווים בחוסר וודאות והלם גדול - התלקח כאוס שגרר ריבים בין המפונים.
"כל פעם שהגיע ארגז של תרומות כולם עטו עליו. לאנשים אין מה ללבוש או מוצרים בסיסיים אחרים", סיפרה תושבת אופקים שהגיעה למלון הרודס. "התרומות היו נחטפות, וכל הקודם זוכה בלי להתחשב באחרים. זה באמת היה נראה כמו מחנה פליטים", הוסיפה. "אחרי כמה ימים הבינו בפיקוד העורף שחייבים שיהיה פה סדר כי זה בלגן מוחלט, אנשים פה היו בתחושה של פחד קיומי שצריך לאגור דברים".
אז, ביקשו העובדות הסוציאליות של המלון ביחד עם פיקוד העורף מהתושבים למנות להם מעין מועצה למפוני המלון, שתהיה אחראית לערוך סדר. "פתאום יש פה חיים קהילתיים", סיפרה לוואלה! נורית אדרי, מובילת מועצת המלון. "ההחלטה הראשונה היתה לייחד חדר לתרומות שפיקוד העורף והעובדות הסוציאליות מפקחים עליו, ככה שאף אחד לא חוטף תרומות".
מועצת המלון כוללת בין 7-9 חברים. היא נפגשת כל בוקר במטרה לבדוק מה חסר ומה הצרכים של התושבים, ומעבירה למפונים הודעות מגורמים ממשלתיים. "בהתחלה כל אחד היה לוקח מהתרומות, עכשיו אני חכמים יותר וכל אחד שצריך משהו עושה לי רשימה מסודרת ואנחנו בודקים איך להביא לו את זה לכאן, כך שהוא לא ירגיש שחסר לו משהו", המשיכה נורית, שעובדת בשגרה בכפר עזה - בה התקיים טבח איום. "כולם פה מודאגים, וגם אני ביניהם. כרגע אין לי מושג אם יהיה לי מקום עבודה, אני דואגת למשכורת הבאה. מנהל העבודה שלי יושב שבעה, החשבת שכר נרצחה - אין שם עם מי לדבר ואני לא יכולה להטריד אותם עם העבודה שלי אחרי מה שהם עברו".
"הבנתי שאני צריכה את ביטוח לאומי והבנתי שיש עוד אנשים פה כמוני שחרדים למשכורת שלהם, אז ביקשנו שנציגים של הביטוח הלאומי יבואו הנה לתת תשובות והעברנו את זה לכל המפונים שידעו שהם מגיעים ויכינו את עצמם. אתמול אמרו לנו שיובאו נציגים גם ממשרד התחבורה, כך שמי שיש לו בעיה או בקשה יכול לבוא אליהם. העבודה שלנו היא ליידע את התושבים ולהציף את הבעיות שצריכות מענה".
בין היתר, מנסה המועצה שהתמנתה לארגן גם סדר יום שכולל פעילויות למפונים. ללירז, תושבת נוספת, הגיעה הצעה של חמישה מתנדבים שעושים ציורי פנים וביקשו להגיע למלון למטרת פעילות עם ילדי שדרות, אך אין להם דרך להגיע מתל אביב לים המלח. נורית מצאה פתרון תוך דקות, והעבירה למפונים את המסר על הפעילות החדשה שנכנסה. "התקשרה אלי מישהי שרוצה לתרום בגדים", סיפרה נורית. "היא שאלה אותי מה צריך. הצעתי לה במקום בגדים שתביא גיפט קארד לכל תושב ככה שאנשים יקנו מה שמתאים להם. היא ישר הסכימה וביקשה שאארגן לה רשימה של כל מי שרוצה וצריך. הסכמנו שזה יהיה 200 שקלים למשפחה", אמרה.
"אנחנו מבינים שזה זמני, אבל גם בתוך זה חייבים שיהיה סדר", הוסיפה נורית, שילדיה ונכדיה שוכנים בימים כתיקונם בשדרות. "אנחנו לא יודעים איפה ראש העיר והוא בסך הכל ראש עיר טוב, אבל עכשיו אנחנו המועצה. כולם בטראומה ולכולם קשה. אנשים חוו דברים נוראיים, וכל מה שנשאר לנו זה אחד את השני".