נגמ"שים ממוגנים, טנקים משודרגים ודחפורים: הכלים שמובילים את צה"ל בעזה

בניגוד למבצע צוק איתן ב-2014, הפעם כבר יש בידי צבא היבשה מאות נגמ"שי נמ"ר כבדים, ממוגנים במערכת מעיל רוח, לצד כמות קטנה יותר של נגמ"שי איתן, הנגמ"ש הגלגלי שהחל להיקלט בצה"ל בשנה שעברה. בסיוע משרד הביטחון הסב צה"ל עוד עשרות רבות של טנקי מרכבה ישנים יותר, בעיקר מדגם סימן-3, לרכבים משוריינים יעודיים, עבור חוליות טכניות וכרכבי פיקוד. הם אינם ממוגנים כמו טנקי הסימן-4, אבל הם מהווים שיפור גדול מאוד בהגנה על צוותיהם לעומת נגמ"שי ה-M113 העתיקים.

את טורי השיריון סביר שיובילו גם הפעם דחפורי ה-D9 של חיל ההנדסה, לפינוי מכשולים בדרך, להריסת בתים שבהם מסתתרות חוליות מחבלים, ועוד.

בשנים האחרונות הכריזו משרד הביטחון על חוזים עם התעשיות הביטחוניות לרכישת מערכות הגנה אקטיבית לכלים נוספים ועל התקנת תותחים קלים על נגמ"שי הנמ"ר והאיתן, נשק חשוב ללוחמה עירונית. תוכניות רבות התעכבו בשל עומס על מנהלת הטנק במשרד הביטחון ומשקולים תקציביים, בעקבות העדיפות התקציבים שקיבלו חיל האוויר ואגף המודיעין, וההשקעה במכשול בגבול עזה. התוספות האלה יחסרו לכוחות שנועדו להיכנס לעזה ולהשלים את חיסול היכולת הצבאית של החמאס.

החידושים: הדור הרביעי של טנק המערכה הישראלי שנמצא כיום בשירות החטיבות הסדירות בצה"ל שונה מאוד ביכולות שלו אפילו מהסימן-4 הראשונים שנקלטו ב-2003, ומאלה שהשתתפו בעופרת יצוקה, שלא לדבר על הדורות הקודמים. תותח ה-120 מ"מ נשאר, יחד עם מנוע ה-1,500 כ"ס, כאשר השיפור העיקרי הוא בתוספת מערכת ההגנה האקטיבית.

רוב הטנקים הסדירים כיום מצוידים במערכת "מעיל רוח" ליירוט טילי נ"ט ופגזים מתוצרת רפאל, שלא היו למרכבות של 2009 ובחיבור למערכת המשואה הצה"לית שמספקת אלביט כחלק ממערך צבא היבשה הדיגיטלי, שנועדה לאפשר העברת מידע והשמדה מהירה של איומים. השנה החל להיקלט בצה"ל דגם מעודכן, סימן 4 ברק, עם מעיל רוח משופר ויכולת להשתמש במכ"ם המערכת שמייצרת התעשייה האווירית גם לזיהוי מטרות עבור התותח. מצלמות וחיישנים נוספים יוצרים לצוות הטנק מודעות מצבית משופרת לאיומים סביבם, ויכולת משופרת להילחם במדפים סגורים, כלומר כשפתחי הטנק סגורים והצוות ממוגן בתוכו, מה שיוכל לעזור בהתמודדות עם רחפני נפץ, שכן הסימן 4 הוא אחד הטנקים הממוגנים ביותר בעולם בחלקו העליון.

למפקד יש קסדה חדשה שדומה לזו של טייסי קרב, מתוצרת אלביט, והוא רואה דרכה את הנעשה בחוץ בעודו בטנק, בלי להיות חשוף בצריח, ומקבל מידע רב. סימן 4 ברק הוכרז מבצעי רק לפני חודש, בזמן שחטיבה 401 עדיין מצטיידת בו.

פרויקט הנגמ"ש הכבד של צה"ל סבל שנים מדחיות וחוסר מימון, ויצא לדרך רק בגלל אסון הנגמ"שים הראשון ב-2004, שבו נהרגו 13 לוחמי צה"ל מפיצוץ שני נגמ"שי ברדלס, יום אחר יום, ומלחמת לבנון השנייה ב-2006. אחת התוצאות של אסון הנגמ"ש השני, בסג'אעייה ב-2014 הייתה הגדלת רכש נגמ"שי הלחימה הכבדים המבוססים על טנק המרכבה, מצוידים גם כן במערכת מעיל רוח של רפאל, ומספקים הגנה משמעותית הרבה יותר מנגמ"שי הברדלס שעוד השתתפו במלחמת יום הכיפורים לפני 50 שנה. כיום יש בשירות מאות נגמ"שי נמ"ר בגולני, גבעתי ובחטיבת כרמלי, וגם בגרסת הנמר"ה, הנמר ההנדסי, בחיל ההנדסה, לפריצת מכשולים. לנמ"ר צה"ל מקלע 0.5 שמופעל מתוך תא הלוחמים (עמדת קטלנית) ומרגמה 60 מ"מ. לנמ"ר יש צוות של שלושה לוחמים, אך הוא יכול לשאת עד שמונה לוחמים בעת הצורך.

עוד פרויקט שנועד להחליף את הברדלסים נטולי המיגון ולאפשר הצטיידות בכמות גדולה יותר מאשר בנמ"ר היקר. האיתן הוא נגמ"ש שמצויד ב-8 גלגלים במקום שרשראות, מה שמאפשר שימוש נרחב ברכיבים מסחריים קיימים, הוזלה של עלויות האחזקה, וגם מהירות רבה יותר והתאמה משופרת ללוחמה עירונית. עם זאת לנגמ"ש על גלגלים עבירות טובה פחות בשטח ומעל מכשולים מאשר לנגמ"שים על שרשראות.

למרות שהוא ממוגן יותר מנגמ"שים גלגליים אחרים בעולם, האיתן עדיין ממוגן פחות מנמ"ר, ומסתמך לצורך הישרדות על המהירות, עד 90 קמ"ש על כביש, וכושר התמרון העדיף. צה"ל ומשרד הביטחון בחרו גם עבורו מערכת הגנה אקטיבית, אבל את חץ דורבן מתוצרת אלביט. האיתן חמוש במקלע שאפשר להפעיל מתוך הכלי. עם צוות של שלושה, הוא יכול לשאת 9 לוחמים.

עיכובים מתמשכים במימון הפרויקט הביאו לכך שלמרות שאב הטיפוס נחשף עוד ב-2016, כלים ראשונים מייצור הסדרתי החלו להימסר לחטיבת הנח"ל שנבחרה להיות הראשונה שתקלוט את האיתן, רק ב-2022.

לא מדובר בנגמ"שי לחימה, ובכלי קו ראשון. אם באמת ייצא לפועל שלב קרקעי משמעותי נראה את נגמ"שי הטנק המוסבים נכנסים לעזה וחוצים את הגדר. הם מיועדים לכוחות תומכי לחימה, חוליות טכניות לטיפול בטנקים ובנגמ"שים האחרים, כוחות פינוי רפואיים, כוחות תקשוב, ועוד.

זאת לא הפעם הראשונה שצה"ל בונה נגמ"שים על בסיס טנקים שיצאו משירות: כך נולדו הפומ"ה על בסיס טנק הצנטוריון (שוט) והאכזרית על בסיס טנקי שלל T54/T55 (טירן). בניגוד ל-M113 האופק, טנק המרכבה שהוסרו ממנו הצריח והתותח, מה שהפחית מאוד ממשקלו, מסוגל לנוע בקצב של טנקי המרכבה סימן-4 ונגמשי הנמ"ר. ההסבה כללה התקנת מערכת מיזוג אוויר ורמפת כניסה משופרת.

כבר שנים שבראש טורי שיריון של צה"ל אפשר לראות דחפורי D9 מתוצרת קאטרפילר, המכונים בצה"ל דובי. חיל ההנדסה לקח את הדחפור האזרחי האמריקאי המוצלח, הרכיב לו מיגון ושריון קל, ויצר כלי הנדסי שאפשר להשתמש בו ביעילות בשדה הקרב. הדובי מסוגל לפנות מכשולים שחוסמים את דרכיהם של הטנקים והנגמ"שים, לבנות להם עמדות הגנה, למוטט בתים שמהם יורים עליהם מחבלים ולהתמודד טוב יותר עם צירים ממולכדים, כאשר הגובה שלהם והמבנה המאסיבי הופכים אותם פגיעים פחות למטעני גחון.

הפתרון הישראלי נחשב מוצלח מהכלים של צבא ארה"ב עצמו, עד כדי כך שהצבא האמריקאי הצטייד בדחפורים כאלה שרכש בהליך חירום למלחמת המפרץ השנייה, ואחר כך הוסיף להם כלים נוספים שרכש מהיצרנית והרכיב להם ערכות מיגון של תע"ש מערכות, כיום חטיבת היבשה של אלביט.