התסריטאי והשחקן עומר קרן בישר הבוקר שסבתו חנה קריצמן, שנפצעה באורח אנוש במתקפת חמאס על קיבוץ בארי, מתה מפצעיה. נכדה כתב הבוקר (שני) בעמוד הפייסבוק שלו: "אחרי שבועיים של מאבק אמיץ ובלתי נתפס, סבתא חנה שלי, האישה הטובה באדם, עצמה את העיניים והמשיכה הלאה. סבתא נרצחה, ייקח לי זמן להתרגל לזה. זה שילוב מילים שפשוט לא יכול ללכת יחד וזה שובר את הלב.
12 שעות אחר כך, עשינו ברית לאחיין החדש שלי, אור, הנין העשירי שלה. אור נולד שלוש קומות מתחת לסבתא בבית החולים, שבוע בדיוק, ברמת השעה, אחרי הפציעה שלה. אור גדול בתוך האפלה.
ממוות ללידה. מחושך לאור. כאוס רגשי שבו הכל מתערבב עם הכל".
הנכד סיפר על סבתו: "אישה בת 88 נלחמה במשך שבועיים בפציעת ירי קשה מאוד מכדור שירו עליה מחבלים בזמן שחולצה על קלנועית בקיבוץ בארי, על השביל המוביל לחדר האוכל, 100 מטר מהבית שלה. את האישה הזאת רק כדור מרובה היה יכול להכניע, וגם זה - לא בקלות. הייתה לנו הזכות להיפרד ממנה. לעמוד סביבה, ללטף ולנשק אותה, להגיד לה כל כך הרבה פעמים שאנחנו אוהבים אותה, אפילו שלא משנה מה נגיד, המילים קטנות על האישה הזאת.
"סבתא חנה הייתה האדם האופטימי ביותר בעולם. דברים קשים היא עברה בחיים, ועדיין, גם ברגעים הכי קשים, כשהיו שואלים אותה מה נשמע, היא הייתה עונה "מחר יהיה יותר טוב". כשהמטפלת הפיליפינית המלאכית שלה, שהגנה עליה בגבורה 20 שעות בממ"ד הקטן, הגיעה להיפרד ממנה בבית החולים, היא פרצה בבכי. "מי יגיד לי לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב?".
הוא המשיך וספד לה: "זאת סבתא שלי. אשת מילה שהמילים קטנות עליה. אשת חינוך אגדית שמעולם לא למדה חינוך, היא פשוט ידעה שעונש הוא לא כלי חינוכי. שילד צריך אהבה, שידברו אתו בגובה העיניים, ויסתכלו עליו בעיניים טובות. היא שיקמה עשרות ילדים אבודים שהיום הם הורים וסבים למשפחות. היא הקימה את ספריית הילדים בקיבוץ בארי, המקום האהוב עליי בעולם. הכירה בעל פה מיליון ספרי ילדים וידעה לספר אותם ככה שכולם יקשיבו. התחנה האחרונה במילה שחסרה בתשבץ. סבתא ששולחת בדואר משלוחי מנות בפורים ופירות יבשים בט"ו בשבט. שמכינה צ'ולנט ומחלקת לשכנים. שאף פעם לא הייתה אומרת "לא" ותמיד הסכימה לצאת לכל הרפתקה. טרפה את החיים.
"היא לימדה אותי לאהוב מילים ולכתוב סיפורים ושמרה כל ציור ומילה שאי פעם כתבתי. כשהייתי ילד, היא באה במיוחד מבארי כדי לקחת אותי להצגות כשלאף אחד כבר לא היה כוח או זמן ואף פעם לא גרמה לי להרגיש שאני שונה, היא גרמה לי להרגיש שאני מיוחד.
היא הגיעה לכל הצגה שלי, מהתיכון ועד לפני שלוש שנים. ישבה מול כל תוכנית שעשיתי וחיכתה לראות את השם שלי בקרדיטים. היא שלחה לי חבילות עוגיות לצבא. החייל היחיד בגלי צה"ל שקיבל חבילות. תמיד בנתינה ובמחשבה איך אפשר לעשות טוב למישהו. ידעה איך לגשת לכל אחד ובחיים לא אמרה מילה רעה על אף אחד, חוץ מביבי.
"זה לא סוף הסיפור שמגיע לה, היא בחיים לא סיפרה לאף אחד סיפור עם סוף עצוב, וגם הסיפור שלה לא יכול להיות כזה", כתב קרן, "אבל סבתא לימדה אותי שאפשר להסתכל על המציאות דרך משקפיים אחרים, ולספר את הסיפור מזווית אחרת.
"אז סבתא הייתה אומרת שהכל היה יכול להיות יותר גרוע, שהיו יכולים להיות לנו במשפחה עוד הרוגים או עוד חטופים. שהיא לקחה את זה על עצמה כי זה סדר החיים הטבעי. שהיא חיכתה שבועיים שלמים בבית חולים כדי לוודא שלמרות העצב הגדול, יש לנו גם אור גדול. חיים חדשים ואיתם סיבה לשמוח ולהמשיך קדימה.
"סבתא הייתה אומרת שהתרופה היחידה היא לחייך, להמשיך ליצור, לאהוב, לבנות משהו חדש. כמו שהמשפחה הענקית והמאוחדת שהיא הקימה היא הנקמה האמיתית בנאצים שהשמידו את המשפחות של ההורים שלה. לחזור לבארי ולבנות אותה מחדש כמו הגן עדן שהיא עצמה בנתה".
הוא סיים את הפוסט במילים: "כבר שבועיים זה מרגיש שאנחנו נלחמים על משהו גדול מהחמאס. שאנחנו נלחמים על לבנות פה מדינה אחרת, בריאה, ערכית, עם ערבות הדדית. אנחנו נלחמים בחמאס אבל גם בשחיתות ובריקבון. מלחמה על הגבולות שלנו, אבל גם על הרוח שלנו.
אין לנו ברירה אחרת.
זו הצוואה של סבתא חנה והעתיד של אור הקטן. למרות הכל, לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב".