יותר משבועיים לאחר ההתקפה הרצחנית הנפשעת על אזרחים, וישראל עדיין קוברת את מתיה, מנסה לאתר את הנעדרים הרבים ולהשיב את מאות החטופים הביתה. ההלם בחברה הישראלית מהיעדר ההתרעה, מקריסת מערך ההגנה וממספרם העצום של קורבנות ההשתוללות הרצחנית נוכח בעוצמה בכל שכבות הציבור וההנהגה. אותו הלם, מעלה רצון לנקמה, להחזרת תחושת ההרתעה והביטחון שאבדו ומקשה על קיום חשיבה רציונלית בנוגע לסכנות ולסיכויים במצב.
לצד כתישה אווירית של החמאס בעזה, המביאה גם להרג גדול מאד של אזרחים, ישראל מתכוננת לכניסה קרקעית. זאת, במקביל לעימות הולך ומתרחב בצפון, עם סיכוי להתרחבות גם מול סוריה ואיראן ולערעור כללי של מערכת היחסים עם מדינות ערב.
מדינת ישראל נמצאת בצומת החלטה קריטית, שכן הנתיב שבו תבחר עשוי להשפיע על מצבה האסטרטגי לשנים רבות קדימה. האינטרסים רבים ובמידה רבה מנוגדים: הרצון בשיקום ההרתעה הישראלית עשוי לדחוף אותה לכניסה למלחמת גרילה עקובה מדם וממושכת בעזה. כניסה לעזה תקרב את הסיכון ללחימה בו זמנית בחזית הצפון ואולי בחזיתות נוספות. מעל לכך מרחפת סכנה למאבק בין גושי - אמריקאי, רוסי ואולי גם סיני, הניזון ממאבקים בין המעצמות בחזיתות רחוקות (אוקראינה, טייוואן).
בתוך סבך שיקולים אלה מדינת ישראל חייבת, מוכרחה ממש, לשקול מחדש את תפיסתה לגבי עתיד היחסים עם הפלסטינים. היחסים עם הפלסטינים הם הם העומדים במוקד ההסלמה והם לא ייעלמו מחבל הארץ הזה גם בשוך האש. התעצמות החמאס לממדיו המפלצתיים נעשתה במידה רבה בעידוד או בעצימת עין מכוונת של מדינת ישראל, על חשבון הרשות הפלסטינית, במהלך מכוון ובחשיבה "אסטרטגית" שתוצאתה הרת אסון.
ההכרה כי זו טעות אסטרטגית של מדינת ישראל, שאת מלוא מחירה שילמנו ונשלם, היא חיונית עכשיו, משום שהיא הבסיס לקבלת החלטות לגבי ההמשך. הבידול, החלשת הרשות וחיזוק החמאס, היתה אבן הראשה של מדיניות ישראל והיא זו שהביאה לכישלון עקוב מדם. את המדיניות הזו ישראל חייבת לשנות מקצה לקצה. האסטרטגיה הזו פגעה אנושות ברשות הפלסטינית, שבשנת 2008 הייתה לה אחיזה טובה בשטח עם תיאום ביטחוני איכותי עם ישראל שהביא למינימום פיגועים. בהיעדר תוחלת מדינית אותה האסטרטגיה החלישה אותה דרמטית, הפכה אותה ללא רלבנטית בעיני עמה, השחיתה אותה וכתוצאה ישירה מכך חיזקה את החמאס על חשבון הרשות.
שינוי מקצה לקצה של התפיסה שבבסיס המדיניות הקודמת הוא אינטרס ישראלי ראשון במעלה. הוא העומד בבסיס התקווה שהרשות תוכל, אולי, בעתיד הנראה לעין, לקבל את רצועת עזה לידיה לאחר שלב המלחמה. שינוי התפיסה קריטי על מנת לשקם את הרשות, וביחד עימה להגיע בעתיד להסדר מדיני יציב עם הפלסטינים, שיבטיח שגשוג ותקווה לשני העמים, לישראל וגם לפלסטינים.
אם החברה הישראלית חפצה בחיים של שלום ושגשוג עליה, להפנים כי התפיסות המשיחיות של נישול הפלסטינים משטחי הגדה, הבידול בין השטחים והמשך כליאת עזה ללא מוצא, חייבים להיעלם מהמפה הפוליטית בישראל וממדיניותה.
זאת ועוד, חייבת לחלחל ההבנה כי הדרך למיטוט החמאס אינה רק צבאית. בצד המאבק הצבאי למיטוט החמאס ולשלילת הלגיטימיות שלו ככוח צבאי ופוליטי נדרשת הצבת אלטרנטיבה לתפיסותיו הפונדמדטליסטיות, ואלטרנטיבה זו תלויה גם במעשיי ישראל. ישראל חייבת לחזק אותה בדמות הצעה לתהליך שיביא להסדר מדיני יציב, הכולל מדינה מפורזת לפלסטינים בשטחי הגדה והרצועה בגיבוי בינלאומי רחב, עם חתירה אמיתית לשכנות טובה, מכבדת ויציבה. זהו היעד האסטרטגי שחייב להכתיב את מהלכי המלחמה היום. בלעדיו - נדון את עצמנו ואת הפלסטינים להמשך המטת אסונות על ראשי שני העמים.
אלי בכר היה היועץ המשפטי של השב"כ