נאום הנשיא ג'ו ביידן לאומה היה מלאכת מחשבת של ראיות וטיעונים. אחד מנאומי הנשיא הטובים ביותר והפגנה של מנהיגות עוצמתית בתקופה של אתגרים ומשברים מורכבים. ביידן הופיע כמנהיג של העולם החופשי, של הדמוקרטיות הליברליות הנאבקות מול כוחות אפלים ודיקטטוריים כולל איראן, רוסיה וסין. הוא אינו רואה את המלחמה בעזה כעניין מקומי, אלא כאתגר שיש לו השלכות קריטיות על האזור והזירה הבינלאומית כולה. רק לחשוב שרק לפני זמן קצר, היו רבים, כולל במפלגתו הדמוקרטית, שחשבו שהוא לא כשיר לתפקיד והציעו שמישהו אחר יהיה מועמדם לבחירות 2024.
ביידן עבר לזירה הפנים אמריקאית כדי לגייס את דעת הקהל והקונגרס להקצות משאבים לניהול המלחמה של ישראל בחמאס ובג'יהאד ושל אוקראינה ברוסיה. הוא לא המתין אפילו יום אחד. ביום שנחת בוושינגטון, נשא נאום לאומה שבו הסביר את האיומים הנשקפים לביטחון ארצות הברית, ישראל והעולם והצורך להתמודד איתם. הדחיפות נובעת הן מהרצון לנצל את הרושם החיובי שעשה הביקור בארץ והן כדי לזרז את ההליכים הנדרשים בקונגרס לאישור הסיוע הצבאי האמריקני. מדובר בחבילות סיוע ניכרות בסך כולל של 100 מיליארד דולר, ובתוכם 60 מיליארד לאוקראינה ו-14 מיליארד לישראל, זאת בנוסף לסכום של 3.8 מיליארד שישראל מקבלת כל שנה על פי הסכם שיפוג ב-2028.
בנאומו, ביידן כרך את המלחמה בעזה במלחמה באוקראינה. יש לכך שתי סיבות: אסטרטגית ופוליטית. הוא הסביר שאמנם האיומים של פוטין ושל החמאס שונים אבל מטרתם זהה - השמדת שכנותיהן הדמוקרטיות - ליברליות. הוא הוסיף: "ההיסטוריה מלמדת אותנו שכאשר טרוריסטים לא משלמים מחיר על מעשי הטרור שלהם, ודיקטטורים לא משלמים מחיר על התוקפנות שלהם, הם גורמים ליותר כאוס, מוות והרס." לכן, צריך לסייע לישראל ולאוקראינה לנצח את אויביהם, וזה אינטרס בטחוני חשוב של ארצות הברית.
ההיבט הפוליטי של החיבור בין שתי המלחמות נוגע לאישור חבילות הסיוע בקונגרס. הדמוקרטים והרפובליקנים חלוקים בדעתם כמעט על כל נושא, אבל בענייני ישראל יש ביניהם תמימות דעים רבה. לא כך הדבר בעניין הסיוע לאוקראינה. כמה רפובליקנים שמרנים הסתייגו מהסיוע הזה בטענה שביידן נותן לנשיא אוקראינה וולודמיר זלנסקי שק פתוח מדי.
הקונגרס על שני בתיו, מושפע מאד מהלכי רוח בציבור. בדרך כלל, הציבור האמריקני שולל סיוע חוץ וחושב שצריך להשקיע אותו בענייני פנים. אבל מגמות ארוכות טווח בדעת הקהל דווקא מעידות על תמיכה קבועה בסיוע לישראל. לכן, ממשלים נהגו להשתמש בסיוע לישראל כקטר שמושך אחריו את כל סיוע החוץ האמריקני. כך גם הפעם. ביידן חושב שהסיוע לשתי המדינות בחבילה אחת יתגבר על ההסתייגויות הרפובליקניות מהסיוע לאוקראינה. כדי לזכות בתמיכת הרפובליקנים השמרנים, הוא הוסיף נושא שחשוב להם מאד: חבילה של 14 מיליארד דולר להגנת הגבולות של ארצות הברית עם מקסיקו.
בקונגרס עדיין קיים מכשול רציני לאישור הסיוע. בבית הנבחרים שולטים הרפובליקנים ברוב קטן. לפני כשבועיים, באיוולתם הרבה, כמה צירים רפובליקנים קיצונים ונאמני טראמפ, חברו לדמוקרטים והדיחו מתפקידו את איש מפלגתם - יו"ר בית הנבחרים קווין מקארתי. מאז, בשל חילוקי הדעות ביניהם, הם לא מצליחים לבחור לו יורש. כיום מנהל את בית הנבחרים ממלא מקום היו"ר, פטריק מקהנרי, שסמכויותיו מוגבלות ואין ביכולתו להביא לאישור חבילות הסיוע. נאום ביידן נועד בין השאר ללחוץ על בית הנבחרים לפתור את בעיית היו"ר. הדמוקרטים וחלק מהרפובליקנים מציעים להרחיב זמנית את סמכויותיו של ממלא מקום כדי שאפשר יהיה לחזור מייד לחקיקה.
גם אם עניין זה ייפתר, בשל חילוקי דעות בין הבית הלבן לרפובליקנים, בית הנבחרים כשל בחובתו לאשר את תקציב ארצות הברית לשנת 2024. עד אמצע נובמבר, התקציב מתנהל באורח זמני כאשר הושמט ממנו הסיוע לאוקראינה. אם עד אז, הצדדים לא יגיעו לפשרה, לא רק שהסיוע לישראל ולאוקראינה לא יאושר בזמן, אלא גם קיימת סכנה שפעילות הממשל תושבת כליל. כבר היו מקרים כאלה בעבר. באופן פרדוקסלי, יתכן שהסיוע לישראל יסייע לדמוקרטים ולרפובליקנים בבית הנבחרים להסכים הן על סמכויות היו"ר והן על התקציב הפדרלי.
ביידן הזהיר את איראן וחיזבאללה מפני התערבות במלחמה ופתיחת חזית שניה מצפון. אבל הוא גם הבטיח שאין בכוונתו לשלוח חיילים אמריקניים להילחם לצד ישראל. הוא הפעיל רכבת אווירית שכבר הביאה לישראל כמות לא מבוטלת של חימושים וציודים, גם כאלה שעד היום לא היו בידי ישראל, ואלה עוד ימשיכו להגיע. מצד שני, כדי לחזק את ההרתעה האמריקנית, הוא שלח כוחות צבא משמעותיים לאזור כולל שתי נושאות מטוסים "פורד" ואייזנהאואר", והמשחתות שמלוות אותן, כוחות נחתים, מפציצים אסטרטגים שנחתו בבריטניה וכל אלה נוסף על כל הכוחות הגדולים שנמצאים במפרץ הפרסי-ערבי. לכוחות האמריקניים יכולות ליירט טילים ולפגוע במי שמשגר אותם. גם בריטניה שלחה כוחות ימיים.
ביידן לא מעוניין במלחמה אזורית שתיווסף לזו שבאוקראינה ולכן חוזר על אזהרות לאיראן ולחיזבאללה ומגבה אותן בכוחות צבא. לא ברור אם ההרתעה האמריקנית תעבוד, אבל אם תכשל, סביר שכדי לשמור על אמינותה מול אויבים וידידים כאחד, ארצות הברית תאלץ להפעיל את כוחותיה באופן שיסב נזק משמעותי למי שהתעלם ממנה. ביידן הוכיח השבוע שהוא עומד בהצלחה במבחני מנהיגות. יש לקוות שההרתעה שלו תצליח, ואם לא, שיידע להעניש קשות את כל מי שמנסה לאתגר את נחישותו להגן על בני בריתו.
פרופ' איתן גלבוע הוא מומחה לארצות הברית באוניברסיטת בר-אילן וחוקר בכיר במכון ירושלים לאסטרטגיה ולביטחון.