גם כשהשכול גבה את חייהם של הקרובים לה ביותר, תמי פלג (71) ז"ל, תושבת קיבוץ כפר עזה, סירבה להישבר ונאבקה עד רגעיה האחרונים בשבת השחורה על חייה ובן זוגה איתן זיו ז"ל.
בשמחת תורה 1973 נפל אחיה נמרוד גרינברג במלחמת יום הכיפורים בהגנה על החזית בדרום. בשנת 2004, 31 שנה לאחר מכן, ליל שמחת תורה, נרצחה ביתה היחידה עינת נאור בפיגוע טרור בסיני. 7 באוקטובר 2023, חג שמחת תורה, נרצחו תמי פלג ובן זוגה איתן זיו, מורה דרך, בביתם בקיבוץ בכפר עזה במתקפה הרצחנית של מחבלי חמאס. והעצב אין לו סוף.
בראיון לנעמה לנסקי ב"ישראל היום" בשנת 2014, סיפרה פלג על החיים בעוטף ישראל בצל הירי הבלתי פוסק מרצועת עזה. "כשיש סכנה ביטחונית, אני מצייתת לכל ההנחיות. יש לי ממ"ד בבית, ואני תמיד משתמשת בו. אפילו הכלבה שלי יודעת שכשהיא שומעת צבע אדום, היא צריכה לרוץ לממ"ד". 9 שנים אחרי, גם הציות האזרחי להנחיות המדינה ומערכת הביטחון לא הגן על תושביה שנטבחו בידי מחבלי חמאס. האזרחים, גיבורי העוטף, קמו להגן על חייהם ועל אזרחי מדינת ישראל כמעט לבדם - ושילמו את המחיר הכבד ביותר.
"הלב מסרב להאמין. המוח מסרב לקלוט. כמה רוע יכול להיות", כותבת אפרת שרעבי, חברתה של תמי פלג ז"ל, "תמי פלג היקרה, שכנה שלי כל כך הרבה שנים. אישה יפה, שקטה וצנועה. הכי התקרבנו כשישבתי איתך בביתך, כמה שעות יחד, בדאגה עצומה וניסינו לברר מה עלה בגורל בתך עינת נאור ז"ל, במתקפת הטרור בסיני בשמחת תורה, שנת 2004. עד שהגיעה הבשורה המרה. ומאז, כל שנה בטקס הזיכרון המיוחד לעינת. ואת בעצמך אחות שכולה לאחיך נמרוד שנהרג באותו חג, שמחת תורה במלחמת יום הכיפורים. ועכשיו בצירוף מקרים אומלל או מכוון, מתקפת טרור בביתך...באותו חג שמחת תורה, באותו תאריך 7/10, כ"ב בתשרי, 19 שנה אחרי מות בתך. 50 שנה אחרי מות אחיך. נכנסו בני עוולה, טרוריסטים, חיות אדם והותירו שממה בביתכם המטופח, שלך ושל זיו בן זוגך ואתם אינכם. הלוואי והייתה אפשרות להתעורר מסתם חלום רע. זה נורא".
נילי זלוטוסקי, בתה החורגת של תמי ששכלה את אביה איתן זיו ז"ל, כתבה: "אבא אהוב שלי, גיבור שלי, אמיץ וחזק, מלך העולם, בלתי מנוצח, סלע איתן שעליו אפשר לנוח ותמיד להרגיש בטוח. הכאב עצום וקשה מנשוא. גופי כואב, הלב מתפוצץ, הבטן מכווצת, העיניים עצובות וכפות הידיים אינן מפסיקות למחות את הדמעות. כמה אכזרי ומתועב זה יכול להיות?! חיות אדם במסע של הרס, שחיטה ורצח חסר רחמים הפכו ברגע את חיינו לסרט אימה מתמשך. למעלה מ-72 שעות חיכינו לדעת אם אתה ותמי חטופים, הרוגים או שניהם ביחד .שעות שהנשמה שלי יצאה מהגוף וחיפשה אתכם. העיניים מסרבות להיעצם, המחשבות תוקפות אותי ולא נותנות מקום וזמן למחשבות שהיו קודם. הלב עסוק בהסדרי נשימה והזרמת חמצן והגוף מבקש סיוע למשאבה נוספת כדי שתדאג לתפעל את שאר איבריו. וחוץ מהכאב שלי, יש את כאבם של עוד כל כך הרבה אחרים - שעבורם היית החיים עצמם. הם מספרים, כותבים, בוכים, לא מאמינים שאדם שמילא את חייהם בכל כך הרבה הגשמה, אמונה, שמחה וערכים - נלקח ברגע של מעשה מרושע ומתועב שכזה.
"מדינת ישראל, אותה אהבת כל כך ועליה נלחמת כחייל באחת הסיירות המובחרות שידעה המדינה, ויצאת למשימות מסכנות חיים לטובת הצלת עם ישראל וקיום מדינת ישראל, תילחם ותנקום עד טיפת דמם האחרונה של המרצחים האכזריים. בדקות האחרונות בחייך, נלחמת במחבלים והגנת בגופך על תמוש שכל כך אהבת. אבא ותמי אהובים, רוחכם ונשמתכם חיים בתוכנו כל רגע, כל שנייה.
אנו מתחייבים בימים הקרובים ללוותכם אל מנוחת עולמים".
יהי זכרם ברוך.