עם תחילת המתקפה הרצחנית של חמאס על יישובי הנגב המערבי ומוצבי צה"ל, יצא סגן מפקד עוצבת אדום, אל"מ אילון פרץ, בנסיעה מטורפת מביתו שבאזור אילת אל אזור יישובי פתחת שלום שבמועצה האזורית אשכול.
"אני רואה בדרך את הסרטונים של טנדרים עם מחבלים בשדרות. לי זה היה ברור שמדובר במלחמה ואני מחכה להיתקלויות תוך כדי נסיעה", הסביר פרץ. בדרך הוא חובר לא', כיום מפקד היחידה ללוחמה בטרור של עוצבת אדום והשניים ממשיכים אל היעד הראשון - מושב פרי גן. "התחלנו סריקות רגליות במושב ובחממות, סך הכול שישה מפקדים ולוחמים. פתאום מגיעים לעברנו שני אופנוענים - אנחנו יורים והורגים. מפקד חטיבת פארן (אל"מ שמר רביב - א"ב) דיווח שהוא הגיע לקיבוץ כרם שלום, ואני יודע שמג"דית הקרקל בדרך".
אחרי מספר היתקלויות, מחליט פרץ להתקדם במהירות לעבר הקיבוץ סופה, כשמול עיניו נגלה הכאוס באזור. "אני רואה חוליית נ"ט יורה שני טילים על מוצב. 500 מטרים מולי היו אופנועים. אנחנו פותחים עליהם באש ופוגעים. אנחנו מתקדמים בדילוגים", הוא מספר. "עומדת בפני ההחלטה האם ללכת לקיבוץ שאני מעריך שיש שם מחבלים או למוצב ששם כבר מתנהלת לחימה משמעותית. החלטתי ללכת ולהציל אזרחים בידיעה שבן-יהודה (מג"דית הקרקל) תגיע ותרוץ למוצב".
בקיבוץ סופה חיכו לו מראות קשים ולחימה מאומצת. "כבר בש"ג של קיבוץ סופה אנחנו רואים רכב שהמחבלים ירו לעברו ופגעו באזרח. הם ירו על הש"ג וחוררו את המבנה, וחדרו פנימה. ההערכה שלנו היא שיש עשרות מחבלים [בתוך הקיבוץ]", הוא אמר.
הרבש"ץ של הקיבוץ סורק את היישוב בקנה שלוף קדימה, בעוד הכוח בפיקוד אל"מ פרץ זיהה מחבלים שהגיעו עם אופנועים וטיפסו על גדרות הקיבוץ עם סולם. "הרבש"ץ מעדכן אותנו שהבית האחרון בקיבוץ הוא תחת אש. אנחנו רצים לשם ורואים בתוך הבית זוג הורים שנרצחו. ולאחר מכן מגלים עוד אזרח שנרצח. אנחנו יוצאים מהבית ונפתחת לעברנו אש תופת. ירי פסיכי. מקלעים מכל הכיוונים. ענפי העצים נופלים עלינו מרוב שנפגעו מכדורים", הוא משחזר. פרץ הסתער על שני מחבלים שהצליחו לחדור לקיבוץ והרג אותם, ולוחמי הלוט"ר שאיתו הסתערו והרגו עוד שישה מחבלים שהיו על הגדר וניסו גם הם לפלוש לתוך היישוב. לאחר סריקות אותרו ארבעה גופות מחבלים בקיבוץ, ולפי ההערכות היו מחוץ לגדר כ-20 מחבלים.
לפתע הגיח מפקד טייסת 190 ("טייסת מגע הקסם") עם מסוק קרב ועלה בקשר מול אל"מ פרץ, שסימן את מיקומם של עשרות המחבלים שניסו לחדור לקיבוץ. "למרות שזה היה מאוד קרוב אלינו - אני מעריך 80 מטרים, מעבר לגדר - אמרתי לטייס: 'תירה עליי. אל תחשוש. תירה...' . אני לא זוכר ירי כזה קרוב לכוח צבאי. ידעתי שאם זה לא יקרה - הם חודרים לקיבוץ והמצב יהיה הרבה יותר קשה. הטייס פתח באש מתותח הוולקן ופשוט הרג מסה של מחבלים. האחרים ברחו. הלחימה שלנו נמשכה אחר כך בפרי גן, חולית, מבטחים וניר יצחק. מה שעמד מול העיניים שלי הייתה הצלת אזרחים. שום דבר אחר".