כמה פעמים במהלך ביקור הבזק שלו בישראל הזכיר הנשיא ביידן את מתקפת הטרור על ארצות הברית ב-11 בספטמבר 2001. ברוב המקרים, האזכור נעשה כדי להבהיר עד כמה גדולה הטרגדיה שעברה על הציבור הישראלי ב-7 באוקטובר 2023. אבל אזכור אחד בנאום שנשא מעט לפני שהמריא בחזרה לארצות הברית נועד להעביר לממשלה ולציבור הישראליים את המסר - סוף מעשה במחשבה תחילה.
ביידן סיפר על הזעם ששטף את ארה"ב אחרי מתקפת הטרור של אל-קאעידה, בה נהרגו אלפי אמריקנים, ועל הרצון בנקמה. התוצאה, הוא אמר, הייתה שארה"ב עשתה טעויות כשיצאה למלחמות באפגניסטן ובעיראק, שגבו קורבנות אדירים, עלו במשאבי עתק והסתיימו לאחר שני עשורים כמעט ללא הישגים.
"צריך לשאול שאלות קשות, להגדיר בבירור את המטרות ולהעריך בדיוק האם הצעדים בהם נוקטים ישיגו את המטרות האלה", אמר ביידן בנאומו. הדברים היו מכוונים בראש ובראשונה לראש הממשלה בנימין נתניהו וחברי קבינט המלחמה שלו.
שעה לפני הנאום, נפגש ביידן עם נתניהו ושאר השרים ושאל אותם מה התכנית שלהם ליום שאחרי המלחמה בעזה. מהי האסטרטגיה ארוכת הטווח. התשובה שלהם היתה שאין כזו. לפחות לא בשלב זה. "עכשיו אנחנו מתמקדים במבצע לפירוק החמאס", הם אמרו לו.
ממשל ביידן אינו מתנגד להמשך פעולת צה"ל בעזה. הנשיא גם אינו מתנגד לפעולה קרקעית שייתכן ותצא לפועל בימים הקרובים. אבל ביידן ויועציו מזהירים גם בפומבי וגם בשיחות פרטיות עם בכירי ההנהגה הישראלית כי המרחק קטן בין פעולה קרקעית בעזה לבין כיבוש מחדש של הרצועה והתבוססות למשך שנים בבוץ העזתי.
ביקורו של ביידן היה נקודת שיא בהתייצבות חסרת התקדים של ארה"ב לצד ישראל במלחמה נגד חמאס. מעבר לנאומים המרגשים של הנשיא, שהעלו את המורל בחברה הישראלית הלומת הקרב, הצעדים המעשיים של ארה"ב, כגון שליחת מטוסים עמוסי פצצות ותחמושת ושיגור נושאות מטוסים אמריקניות לאזור, היו קריטיים וייתכן שאף מנעו הסלמה נוספת.
בעשרת החודשים שחלפו מאז עליית ממשלת הימין לשלטון היו לא מעט מקרים בהם חבריה הכפישו את ממשל ביידן על כך שהעז להביע דעה בנוגע למהפכה המשפטית, על מדיניות הממשלה בגדה המערבית או לגבי אלימות המתנחלים.
שופרות הממשלה בתקשורת דיברו בזלזול כלפי הנשיא האמריקני. חברי כנסת בקואליציה ושרים בממשלה קראו לשגריר האמריקני הקודם טום ניידס להתעסק בענייניו, השוו את הנשיא האמריקני לפרעה, דרשו מארה"ב לא להטיף לנו ושלחו את ארה"ב לעשות חשבון נפש על מעשיה באפגניסטן.
המזל הגדול של אזרחי ישראל הוא שב-50 השנים שביידן מלווה את יחסי ישראל-ארצות הברית, הוא ראה הכל ושמע הכל. הוא לא התרגש מחבורת השוטים והבורים חסרי האחריות שאותם כינה הממשלה הקיצונית ביותר בתולדות המדינה. עתידה של ישראל חשוב לו יותר.
כל מי שחשב שאפשר לנפנף את האמריקנים, קיבל בשבועיים האחרונים בדיקת מציאות כואבת מאוד. במשבר הגדול ביותר בתולדותיה, גילו הישראלים ללא הבדל דת, גזע, מין והשקפה פוליטית, כמה ישראל תלויה בארה"ב, כמה אמריקה היא המשענת הביטחונית שלה וכמה זהותו של היושב בבית הלבן משפיעה על חייו של מי שיושב באשקלון, תל-אביב, ירושלים או קריית שמונה.
למלחמה בעזה יש פוטנציאל לחזק משמעותית את יחסי ישראל ארה"ב. אבל ביום שאחרי המלחמה - מה שהיה אינו מה שיהיה. היכולת של ראשי ממשלה ישראלים הישראלית להדוף לחץ מוושינגטון, לא כל שכן לירוק בפרצופו של ביידן, תקטן משמעותית.