לא פחות מ-12 בני משפחת לויתן, 2 מקיבוץ נחל עוז ו-10 מקיבוץ בארי, נלקחו בשבי חמאס בשבת השחורה לפני כשבועיים, בהן יהודית ונטלי שחזרו לאחרונה לישראל משיקגו, מתוך רצון למצוא דירה ולבנות מחדש את חייהן בישראל. השתיים בעלות אזרחות אמריקנית, ולכן המשפחה נפגשה עם שר החוץ אנתוני בלינקן ודיברה עם הנשיא ג'ו ביידן בזום במטרה לחלץ אותן, בעוד שאף נציג ישראלי רשמי עדיין לא דיבר איתם.
בדקות שקדמו לטבח הנורא, אחותה של יהודית, שרי כהן, שמרה איתן על קשר באמצעות הוואטסאפ והדריכה אותן להיכנס לממ"ד. יהודית ונטלי דיווחו למשפחתן כי הן שומעות ירי מסביבן אבל שהן בסדר. בני המשפחה המשיכו להתכתב בוואטספ כאשר בסביבות 12:00 בצהריים התקבלה מיהודית ונטלי ההודעה האחרונה שבה הן דיווחו כי הירי מתגבר וכי הן אוהבות את כולם. מאז הקשר נותק.
עדי לויתן, אח של יהודית, סיפר על רגעי האימה. "אמא שלי ובן הזוג שלה גם מתגוררים בנחל עוז. הם נכנסו לממ"ד בביתם כששמעו את האזעקות וכך גם אחותי ואחיינית שלי. מ-12 בצהריים נותק הקשר איתן ומאז לא שמענו מהן", סיפר. "מעל 10 שעות אנשים התבצרו בבתים עד שחיילים הגיעו וחילצו את התושבים. תחילה המחלצים הגיעו לביתה של אימי וביקשו ממנה להתפנות כמה שיותר מהר, היא לחצה עליהם ללכת ליחידה של יהודית ונטלי קודם. כשהם הגיעו לשם הם ראו שהבית הרוס לגמרי עד היסוד ושתיהן לא שם".
כמו משפחות רבות, גם במשפחת לויתן הקימו חמ"ל עצמאי. הם נאלצו לדלות פרטי מידע על בנות המשפחה החטופות בכוחות עצמם. הם עברו על סרטונים של חמאס, ועברו בין מפוני נחל עוז במטרה למצוא עוד עדויות ושיאירו אור על מצבן של יהודית ונטלי. "לאחר שאף נציג ישראלי לא דיבר איתנו, דיברנו עם הקונסוליה האמריקאית, משם הם לקחו את האירוע על עצמם לגמרי".
"ביום חמישי שעבר נפגשתי עם שר החוץ בלינקן כשהגיע לארץ. הוא ישב איתנו והבטיח לנו שארה"ב עומדת איתנו. פתאום הרגשנו שיש לנו עם מי לדבר אחרי הדממה ששמענו מהגורמים במדינה שלנו. מיד נתנו לנו איש קשר לדבר איתו והרגשנו שיש לנו גיבוי", אומר עדי.
"יום למחרת, בשישי, כבר ערכנו זום עם הנשיא ביידן", ממשיך עדי, "הוא הבטיח לנו שארה"ב תפעיל את כל האמצעים שלה - הכלכליים והמודיעיניים - כדי לעמוד לצידנו בשעה הקשה הזאת. היה חשוב לנו להשמיע לו את הכאב שלנו. היו שם הרבה עדויות קשות כמו אישה שהבן שלה נמלט מהמסיבה ונכנס במהירות למיגונית. הוא ניסה לבלום את הרימונים שהם השליכו לשם עד שהוא איבד את ידו - וכך הם חטפו אותו, ללא יד".
רק לאחר מכן הגיעה הבשורה מנציגה ישראלית. "בשישי התקשרה אלינו קצינת נפגעים, והיא בישרה לנו שעל פי המקורות שלהם יהודית ונטלי מצויות בעזה. לא אמרו לנו אם הן חיות או לא ומה מצבן הפיזי והנפשי. אנחנו מנסים להישאר חזקים ומאוד מקווים ששתיהן עדיין בחיים. באותו רגע שהיא אמרה שהן חטופות הרגשתי הקלה שהן לא נרצחו, למרות שאני יודע מה הם יכולים לעולל להן שם", הוא מספר. "אנחנו משפחה חילונית מאוד ואין לנו קשר לדת, אבל בשנים האחרונות יהודית התקרבה לדת. בגלל זה רצינו לשמח אותה והתחלנו לקרוא תהילים ולעשות הפרשת חלה. כל מיני דברים שזרים לנו לחלוטין. אנחנו מקווים שזה יכניס בה כח מפה".
לעדי בטן מלאה על הרשויות במדינה. "אמא שלי ובן זוגה עברו זמנית למשמר הנגב בלי כלום, ממש כמו פליטים, רק הבגדים שעליהם. איתנו אף אחד לא מדבר, לא הוזמנו לפגישה אצל ראש הממשלה. מזל שיש להן אזרחות אמריקאית ושיש להן על מי לסמוך, משפחות ישראליות אבודות לגמרי", הוא אומר.