שמותיהם של 16 הרוגים נוספים הוקראו אתמול (שלישי) באסיפת החברים של קיבוץ בארי. העקורים ששרדו את הטבח בבתיהם מתגוררים היום בבית מלון בים המלח ובקיבוץ עין גדי. גני ילדים הוקמו שם ואלו מנסים לסגל שגרת חיים במציאות שנכפתה עליהם. המשפחות לא יכולות לערוך את הלוויות אהוביהן בבית העלמין של הקיבוץ ולכן אלו נערכות בבתי קברות ברחבי הארץ. היום ייערכו ארבע הלוויות בלהב, עולש, משמר הנגב והוד השרון. מחר בין השעות 10:00-15:00 יובאו למנוחות שישה מחברי וחברות בארי בבית הקברות שבקיבוץ רביבים וביום שישי ייערכו שתי הלוויות, בדימונה ובחולדה. זו מציאות בלתי נסבלת של קיבוץ שנחרב כשיותר ממאה חבריו, חברותיו וילדיו נרצחו והנותרים כעת פליטים בארצם נוסעים להלויות חבריהם ברחבי הארץ.
תעתועי הגורל וההיסטוריה הישראלית קיצוניים ובלתי נתפסים; לפני חמישים שנה בדיוק, אוקטובר 1973, לשדות קיבוץ בארי הובאו לקבורה זמנית מאות חללי צה"ל שנהרגו בקרבות מלחמת יום כיפור בחזית הדרום. 1,850 חללי צה"ל באותה מלחמה נקברו בשבעה בתי קברות זמניים ברחבי הארץ. בית הקברות בבארי היה אחד הגדולים שבהם. באוגוסט וספטמבר 1974 הועתקו הקברים לכ-230 בתי קברות ברחבי הארץ, אליהם הועברו החללים למנוחת עולמים. וכך, אחרי שהלוויות ההרוגים בזמן המלחמה נעשו בחופזה וללא בני משפחות, כעשרה חודשים אחר כך ליוו מאות אלפים אזרחי ישראל את החללים בטקסי הלוויה שנערכו בפרק זמן קצר. עשרים מאותן הלויות נערכו רק בנוכחות אנשי חברה קדישא, ללא קהל והספדים, לבקשת המשפחות אותם הרוגים.
גם אחרי מלחמת קדש, באוקטובר 1956, הוקם בית קברות ארעי בשדות בארי, שבו נכרו קברים זמניים לחללי צה"ל. לבית הקברות הזה אף הגיע אז הרב הראשי לישראל, הרב יצחק הלוי הרצוג, סבו של נשיא המדינה, יצחק הרצוג. 11 שנים לאחר מכן, במלחמת ששת הימים, שוב הוקם בבארי בית קברות זמני לחיילי צה"ל ושלמה גורן, הרב הצבאי הראשי, אמר בטקס ההלוויה: " על דעת התורה ועל דעת הרבנות הצבאית הראשית והמשפחה אנו מביאים אותך לקבר ישראל על תנאי. שבאם תדרוש המשפחה לאחר שנה תמימה מיום הקבורה להעבירך לבית קברות קבוע, יהיו רשאים לעשות זאת בהתאם להלכה המקובלת בישראל. אנו מבקשים ממך סליחה ומחילה על שלא חלקנו לך את הכבוד הראוי כקדוש שנפל על מזבח העם והארץ. כי כל מה שעשינו היה בהתאם להלכות מלחמה הנהוגות בישראל מדור דור".