ברוך הבא לישראל, אדוני הנשיא. כמה שאנחנו מתרגשים לראות אותך כאן. זה לא מובן מאליו שנשיא ארצות הברית של אמריקה, האדם החזק בעולם, עוזב הכול, עולה על ה"אייר פורס 1", ובא לתת כתף לבני העם שהוא אוהב. הצלחת להגיר מאיתנו דמעות רבות בנאום המדהים שנשאת, למחרת הטבח. אף אחד מאיתנו לא יכול היה לשאת נאום טוב יותר. בבור של צה"ל בקריה עמדו עשרות קצינים, בכירים יותר ופחות, והקשיבו לך. חלק מהם בעיניים נוצצות מדמעות. כשסיימת, הם פרצו במחיאות כפיים. זה היה ספונטני, זה פרץ מתוך הלב והנשמה.
אדוני הנשיא, אנחנו הישראלים רגילים לצרות. יש לנו מלחמות ופיגועים והפצצות ורקטות וזוועות מכל הסוגים והמינים, אבל שום דבר לא הכין אותנו למה שקרה לנו בשבת, לפני 12 ימים. שום דבר לא יכול להכין בני אנוש לחוויה מפלצתית כזו.
הנאום שלך ריגש אותנו, לא כי הבטחת לעזור. לא כי שיגרת לכאן מיד שתי נושאות מטוסים. לא כי העמדת את עוצמתה של ארצות הברית לטובת הביטחון שלנו. כל זה חשוב מאוד, אבל לא זה מה שגרם לנו לבכות.
מה שריגש אותנו, היא העובדה שאתה פשוט מבין. אתה מרגיש אותנו. לא סתם כינית את עצמך פעם "ציוני שאינו יהודי". לא סתם אתה חוזר ומספר פעם אחר פעם את הסיפור ההוא עם גולדה. האזנו לנאום שלך וידענו שאתה יודע מה עובר עלינו. אתה חש את הלמות לבבנו ואתה מזועזע לא פחות מאיתנו. ואת זה היינו צריכים יותר מכל דבר אחר באותו יום, כשהתחלנו להבין מה קרה לנו.
אנחנו יודעים שלקחת את כל אחד מילדיך, כשמלאו לו 14, לבקר במחנה הריכוז דכאו. אנחנו יודעים שגם אתה נשבעת, למרות שאינך יהודי, "לעולם לא עוד". מה שקרה כאן בשבת לפני 12 ימים, אדוני הנשיא, הוא הדבר הכי קרוב למה שקרה שם לפני 80 שנה. ומה שמדהים זה, שאתה מבין את זה, בדיוק כמונו. לא צריך להסביר לך את זה. ולכן שרת ההסברה התפטרה.
הדבר היחיד שקצת חבל לנו, זה שהיינו צריכים להגיע לאסון מפלצתי כזה, כדי להבין כמה אתה באמת אוהב אותנו. אתה יודע, אדוני הנשיא, יש כאן בתוכנו כאלה שלא חשבו ככה. יש כאן איזה "דוקטור" שטען שאתה פרו-איראני. ויש ליצן שצועק בטלוויזיה שהפך אותך לשק חבטות נשיאותי, לקול תשואות הקהל. והבן של ראש הממשלה, זה שקיבל אצלך מקלט מדיני, העליל על הממשל שלך כל מיני עלילות בזויות, אבל אנחנו מקווים שאתה לא מתרגש. אחרי שתפרוש, אתה מוזמן להגיש נגדו תביעת דיבה. הוא משלם לא רע.
הישראלים האלה, עליהם סיפרתי לך כאן, הם תינוקות שנשבו. הם תירגמו את התיעוב המסוים שלך לנתניהו, לשנאת ישראל. לך תסביר להם שנתניהו וישראל הם שני מושגים נפרדים. הכי נפרדים אי פעם. אתה לא כל כך אוהב את נתניהו, וזו זכותך, אבל אתה אוהב את ישראל. בזכות האהבה האמיתית שלך לישראל, האהבה מהקישקעס, אתה מוכן גם לאהוב את נתניהו. ואנחנו, היום, אוהבים אותך בחזרה. תהיה לנו רק בריא וחזק, כי אנחנו צריכים אותך. אתה הנשיא האחרון שאוהב אותנו מכל הלב. אחריך, דור חדש. כמו שאנחנו נראים לאחרונה, יהיה לנו קשה מאוד לגייס מהדור החדש את האהבה שקיבלנו מבני דורך.
העובדה שאתה מגיע לכאן אחרי ששר החוץ שלך כבר היה כאן, שר ההגנה שלך החליף אותו, ושר החוץ חזר שוב, היא חסרת תקדים. אנתוני בלינקן ישב עם קבינט המלחמה שלנו וגם אתה תפגוש אותו מחר. אני מניח שאתה בא לתמוך, אבל גם קצת להרגיע. אותנו, ואת עצמך. אנחנו יודעים שלא תפריע לנו לעשות את מה שצריך לעשות בעזה, רק תנסה לשכנע אותנו לא לחצות קווים שדמוקרטיות משתדלות לכבד, ולעשות הכול כדי למנוע משבר הומניטרי בעזה. אני מאמין שנלך לקראתך. אני מאמין שבמקביל, תלך לקראתנו. אנחנו זקוקים לזמן, אדוני הנשיא. לרוץ פנימה במהירות, יכולה להיות שגיאה קשה. אנחנו חייבים להכין את השטח, לאסוף מודיעין, לכתוש את האויב הנאצי הזה כדי להקל במשהו את המשימה.
מישהו אמר אתמול שהרכבת האווירית שלך ושל בכיריך לישראל דומה למה שקורה בחברת הייטק שנקלעה לרבעון של הפסדים. הדירקטוריון והמשקיעים מגיעים לפקח על ההנהלה. אני יודע ששמחת מאוד כשבנימין נתניהו החליט לצרף לממשלה את שני הרמטכ"לים לשעבר, גנץ ואיזנקוט. כשתראה את הגב' נתניהו, ברך אותה על שהסכימה להסיר את התנגדותה. כמה שאנחנו מקווים שלא תאלץ להורות לנושאות המטוסים שלך להצטרף ללחימה לצידנו. תמיד התפארנו ביכולתה של ישראל להגן על עצמה, בכוחות עצמה. אנחנו עדיין מאמינים ביכולת הזו, בכל מאודנו. אנחנו ננצח. עד שזה יקרה, חשוב לנו שתדע שאנחנו אסירי תודה ומלאי גאווה על כך שאתה כאן, לצידנו, חלק מאיתנו, חולק את כאבנו ואובדננו. איזה מזל שהערכים אותן חולקות הדמוקרטיות שלנו, עדיין משותפים. למזלנו. תודה על הכול, וסליחה. אנחנו.