אביה גנוט, בת 22 מהיישוב צופים, היא הנרצחת החמישית מהמועצה האזורית שומרון. אביה נרצחה במסיבת הטבע בדרום והותירה אחריה הורים, שתי אחיות ואח הצעירים ממנה.
האב אלעד ספד לה: "בבוקר שבת שעברה, בשעה שאנחנו מתפללים ורוקדים עם התורה, בא רוע בדמות אדם ופגע בך. אני זוכר כמה אהבת את סבתא פנינה, שעברה את השואה במחנות הכי קשים. איזה כבוד נתת לה, וכמה היא הייתה חשובה לך. חשבנו שמראות השואה מאחורינו, סיפורי הפרעות כשהיינו בגלות, והמציאות הכתה בנו ובעם ישראל רק בגלל שיהודים אנחנו. מותך מות קדושים, ואבא מבטיח שעם ישראל ינקום את נקמתך ואת נקמת חברייך. אל נקמות ה', לא ננוח עד שהרוע יושמד לגמרי. האריות של עם ישראל הלוחמים הטובים ביותר ממתינים לנקום את נקמת עמנו, נקמתך ונקמת חברייך. אביה אהובה שלי, ילדה שלי, היום עומדים פה ומלווים אותך כל סוגי האנשים בחברה הישראלית מכל הצבעים ומכל הדעות. כולם עומדים יחד, איש אחד בלב אחד, כדבוקה אחת. כולנו מאמינים שעם ישראל מאוחד. האויב לא בפנים אלא בחוץ. כמו שאת אהבת וחיברת, גם אנחנו נמשיך לאהוב, לאחד להילחם ולהגביר טוב".
האם יפעת ספדה: "אביה שלי, נולדת בערב שבת של פסח, והלכת מאיתנו בשבת של שמיני עצרת שמחת תורה. נכנסת לעולם בשמחה של שבת, שרנו "לכה דודי" בחדר לידה, ויצאת ממנו בשמחה של תורה. תמיד אמרנו שיש לך נשמה גבוהה. את ההודעה על לכתך קיבלנו בשבת שמתחילים מבראשית ואומרים לנו שהעולם נברא לנו מחדש בלעדייך, אנחנו לא רוצים להתחיל מבראשית בלעדייך. עשרה קבין של יופי ירדו לעולם ותשעה מהן נטלה אביה. 22 וחצי שנה הייתי מתפעלת, מתבוננת בך בהשתאות. ולא רק בזה התברכת, אהובה שלי, ביופי פנימי ומיוחד בטוב, בחוכמה, ותבונה ובגרות. שגם בזה הייתי מתבוננת בך בהשתאות, איך ילדה, נערה, אישה כל כך צעירה מדברת איתי בכזאת בגרות שלקח לי 20 שנה ויותר להגיע אליה. התפעלתי מזה בכל שיחה שלנו.
"אנחנו צריכים להודות לך, שהנשמה שלך בחרה בנו להיות ההורים שלך. כל כך השתדלנו למלא את התפקיד הזה בצורה טובה ונכונה. לא תמיד הצלחנו, לפעמים נכשלנו ממש, את יודעת בכורה. סליחה יפה שלי, סליחה על הטעויות, על הפעמים שזה לא הספיק ולא ידענו איך. האמת שהשתדלנו. תודה ילדה שלי, תודה על הזמן איתך, שגידלת אותנו, את כולנו. ולימדת אותנו איך להשתפר. תודה על הפרגון האינסופי שלך".
אחותה אניעם ספדה לה: "לא להאמין שאנחנו כאן, קוברים את אחותנו הבכורה. לכולם יש הרבה מה להגיד, אבל דווקא לי יש מה לספר ולהגיד לך. קמתי בשבת, בשמחת תורה חולה מאוד, ועמדתי להתעלף. אומרים שאחים מרגישים. ומאז לא הפסקתי לדבר עליך להתחנן אליך שתחזרי. כל כך אהבתי את הזמן איתך. את הבדיחות שלנו על הפער ביננו. אך, מצד שני כל כך דומות. דאגת שהקשר ישמר למרות השוני בתפיסות, בדעות, באמונות. תודה רבה על מי שהיית עבורי, בנינו קשר עמוק של אחיות שמבינות אחת את השניה במבט. אביה, את עסקת בקירוב לבבות בחייך ועד רגעיך האחרונים בעולם הזה. מבקשת ממך שתשלחי לנו כוחות מלמעלה. ותמשיכי ללוות אותי מלמעלה כמו שתמיד עשית. אוהבת אותך אחותי אהבת אמת, יהי זכרך ברוך".
האחות תהל בת ה-18 סיפרה על השבוע הקשה שעברה המשפחה בגלל חוסר הידיעה: "אחותי הגדולה, השבוע האחרון היה השבוע הכי קשה שהיה לי בחיים. נסענו לחפש אותך בלב המלחמה, נסענו לזהות אותך בכל בתי החולים עשו למענך 135 הפרשות חלה וקראו לפחות 22 ספרי תהילים, הדליקו נרות, ערב לימוד תורה והרבה תקווה. הייתה לי הזכות לגדול כאחות הקטנה ושאת היית מודל הערצה שלי".
יוסי דגן, ראש מועצת שומרון, ספד: "בת השומרון, בת צופים נאמנה לעם ישראל. פרי הילולים של ארץ ישראל, מלאה בשמחת חיים מלאה באור וטוב. נפלת בידי אויב רצחני ומרושע רק בגלל היותך יהודיה בארץ ישראל. אביה היקרה והאהובה שלנו, נפלת במערכה כבדה, במערכה כבדה בה נרצחו כל כך רבים: אזרחים, אזרחיות, ניצולי שואה, תינוקות, חיילים, אנשי כוחות הביטחון. כולנו כל העם בזעזוע, אבל אנחנו לא נשברים. אנחנו עם עתיק, אנחנו עם שיש לו שורשים. אנחנו יהודים, ואלוהים איתנו, ואלוהים אמר לנו לגור בארץ ישראל ולבנות אותה. ואלוהים גם הבטיח שאנחנו ננצח, למרות שזה קשה".