את מירי קרני, תושבת שדרות, תפסה מתקפת חמאס הרצחנית בעודה נמצאת בביתה. "אחרי המטח הראשון יצאתי לשכנה לראות מה קרה. שאלתי, הרגנו להם מישהו, פגענו להם במישהו? ופתאום אנחנו שומעות צרורות ירי בלתי פוסקות", היא שיתפה, "חייגתי למשטרה ודיווחנו להם על הירי. אמרו לנו להכנס מיד לבתים ולנעול דלתות וחלונות. לאטום הכל ולהיכנס לממד. בגלל שזה היה בשבת, הרבה אנשים, דתיים, לא מחוברים למה שקורה בחוץ".
"הבנתי שאנשים לא מבינים את גודל השעה. החלטתי לעלות לקומה שנייה, לגג, עם אחד הילדים עמדנו בחלון וצרחנו לכל משפחה שעברה, לאנשים ברחוב שיש מחבלים בתוך העיר, שרוצחים כל מי שזז, שילכו הביתה ולא יסתובבו בחוץ, חלק אמרו אבל יש לנו ממדים, הסברנו להם שיש פה מחבלים. ואנשים רצו בחזרה לבית".
היא הוסיפה: "ככה עמדתי בחלון, אחד השכנים שהיה בצד השני ביקש ממני לשמור שהילדים שלו לא יצאו מהבית, לקראת השעה 13:00 ראיתי שהם יוצאים מהבית וצעקתי להם לחזור ולנעול את הדלת. וככה, במשך שעות צעקנו לכל משפחה ואנשים שרחו לצאת מהבית לא לעשות את זה".
"הודעתי לכל מי שעבר שם להדליק פלאפונים, שזה מותר, שתוודאו ותודיעו לכל מי שנמצא בבתי הכנסת לא לצאת, להסתגר. וככה, במשך שלושה ימים עמדתי בחלון הבית, בודקת שלא יכנסו אליי ולשכנים מחבלים", היא הוסיפה, "כשהרגשתי שנעצמות לי העיניים, ביקשתי מאחד הילדים להחליף אותי וככה עשינו כל השכנות, תקשרנו דרך קבוצות הוואצאפ ועדכנו על כל אירוע חריג. אם ראינו דמות חשודה היינו מדווחים מיד בקבוצה, מתיייגים את ראש העיר".
"זה עצוב, נהרסו לנו החיים" אמרה מירי בכאב, "איבדנו את הביטחון בממשלה, במדינה. אף אחד לא הגן עלינו, רק בשעה 17:30 ראינו את הצבא, התחלנו לראות חיילים, שמישהו בא להגן עלינו. כל השעות האלה היינו בחוסר ודאות, היינו לבד. היו אנשים בלי מים, בלי חשמל".
ערן צימרין, נשיא אל"י - האגודה להגנת הילד וראש החמ"ל לטיפול בטראומות ילדים מורכבות: "פתחנו את קרן החירום להקצאת מטפלים מוסמכים לטיפול בטראומות מורכבות. בשלב זה אנחנו ממוקמים בקיבוץ עין גדי סמוך לעמדת הקבלה וקוראים להורים ומשפחות מפונות להגיע ולקבל מענים טיפוליים מהצוות המוסמך לנו, נפעל על מנת להגיע לכל ילדה וילד שחוו את הזוועות".