למעלה מעשרה ימים אחר פרוץ המלחמה והטבח הנוראי שביצעו מחבלי החמאס בתושבי עוטף עזה ויישובי הדרום הסמוכים, במכון לרפואה משפטית אבו כביר ממשיכים ביחד עם מתנדבי זק"א תל אביב במאמץ הגדול לזהות את הגופות שהכי קשה לזהות בגלל הדברים הקשים שעברו עליהם.
צבי חסיד, מנכ"ל זק"א (זיהוי קורבנות אסון) תל אביב שוחח עם וואלה! וסיפר לנו על הכניסה שלו לאירוע. "באותה השבת שהכל התחיל, קיבלתי המון שיחות טלפון. הייתי בבית הכנסת אבל הטלפון היה עליי בגלל החשש למצבי אסון", הוא סיפר, "ראיתי שהטלפון מצלצל. הייתי בבית הכנסת וראיתי שיש שיחות מרשות פס"ח (פינוי, סעד, חללים - רשות במשרד הפנים שפועלת בזמן חירום, ב"א) מהמשטרה, מהצבא והתחלתי להבין מה קורה, עדכנו אותי שיש אסון. בהתחלה המשטרה דיברה איתי על 50 גופות, אחרי הצהריים התקשר אליי ד"ר חן קוגל שמנהל פה את המכון לרפואה משפטית ואמר שזה כנראה קרוב ל-200 גופות. עד מוצ"ש לא הבנו לאן זה הולך אבל התחלנו להיערך".
ארגון זק"א תל-אביב חולש על אזור המרכז באופן בלעדי. הארגון פועל בתיאום עם משטרת ישראל וגם בהיערכות לאירועי חירום ביחד עם רשות פס"ח של משרד הפנים. התר"חים (תחנות ריכוז חללים) שנפתחו בבסיס שורה, ובהרצליה מנוהלים ידיהם כך ששיתוף הפעולה הוא שהמשטרה אחראית על נושא הזיהוי של הגופות והעמידה מול המשפחות וזק"א תל אביב מספקים את המעטפת בנושא העברת והקבורה של הגופות.
אני מנסה להבין מצבי חסיד במה שונה המלחמה הזאת מפיגועים או אסונות אחרים שבהם זק"א תל אביב גם סייעה לזהות גופות. הוא לקח נשימה ארוכה ואמר: "אני מתעסק בזיהוי גופות כבר 20 ומשהו שנה. מבוקר ועד לילה במלחמת לבנון השנייה הייתי על הגבול וטיפלתי בגופות. אי אפשר להפתיע אותי עם אסונות וגופות אבל מה שנתקלנו כאן זה לא משהו שהכרנו ולא משהו דומה לזה, את מה שראיתי פה הכרתי רק מהסיפורים על השואה".
לפתע נכנסת שיחה צבי, שמנסה להבין האם זה דחוף. הוא עונה לשיחה, מסיים וממשיך לספר. "זה משהו אחר. זה הצורה של הגופות שמגיעות אחרי התעללות, וידוא הריגה. אתה פותח שקית של גופה ואתה רואה דברים נוראיים. יש כאן אנשים מנוסים ועם כל זה קשה להם להתמודד. אחרי כל גופה גם אנשי המז"פ (מעבדה לזיהוי פלילי, ב"א) המנוסים ביותר היו צריכים לעשות הפסקה בין זיהוי גופה אחת לשנייה. זה משהו אחר, מביאים לך משאית של גופות ואומרים לך תוציא גופות לפי סדר. זו המשפחה הזאת, זו המשפחה האחרת. זה דברים שאתה לא רגיל אליהם. בלהט העבודה קשה לחשוב על מה שאתה עושה. יש לך משימה, אתה רוצה לבצע אותה על הצד הטוב ביותר. אתה לא מרגיש מחסור לא באוכל ולא בשתייה. מדובר באירוע שלא ידענו כזה מעולם".
כמה גופות זוהו עד כה?
"מהבוקר לא קיבלתי דוח. אבל עד אתמול נקלטו בתר"ח כולל הבוקר 970 גופות בערך. אתמול עמדנו על מעל 600 מזוהים. היו בסה"כ אתמול 340 שלא מזוהים, אני מאמין שזה יירד במהלך הלילה. מעל 550 גופות הועברו לקבורה. אנחנו די מתקדמים. עוד לא תם הסיפור לצערי".
איך אתה מספר למשפחות?
"אני שם יום ולילה, כולל שבת שהייתי שם. אנשים לא מבינים את תהליך הזיהוי ולכן חשוב להסביר להם איך זה עובד. אנשים חושבים שאם בשטח זיהו את קרוב המשפחה שלהם, אז אפשר לחפש אותו במקרר הגופות, אני מסביר להם שהליך הזיהוי חייב לעביר תהליך זיהוי מדעי. השתדלנו כמה שיותר להסביר ולתת מענה".
איזו חוויה הכי נחרטה בזיכרונך מהאסון הזה?
"אני לא נתקלתי במאסות כאלה של גופות שהיו מרוטשות. מדובר פה על אנשים, נשים וטף. על טבח רק קראתי בעיתונות ועל דאעש ופתאום אתה רואה את זה בעיניים. נכנסת גופה, אתה רואה שהיא גם חנוקה וגם קשורה. לא נתקלתי בזה במציאות".
איך אתה שומר על עצמך. על הבריאות הנפשית?
"שואלים אותי את זה כל הזמן. זה לא הזמן עכשיו אין לנו אתנחתא. נעמיד פסיכולוגים ואנשי מקצוע לרשות המתנדבים כמו שעשינו באסון מירון. כשעבדנו כאן במכון לרפואה משפטית במשך יומיים מלאים וסייענו בכל מה שקשור לגופות. כבר יצרה איתי קשר פסיכיאטרית. אני למדתי במהלך השנים שגם מי שאומר לך שהוא גיבור וחזק, זה שורט את הנפש. גם אם הוא לא מרגיש את זה. אשתו, הילדים, חבריו בעבודה ירגישו את זה, הוא לא שם לב אבל כשאתה במהלך מלחמה זה לא הזמן לחשוב לזה".
כיהודי מאמין יש לך שאלות של אמונה?
"גדלנו כאנשים מאמינים, יש הרבה אנשים שמתחיל להסביר למה זה קרה. אני לא מתחבר לזה, אני יהודי מאמין. לפעמים אתה רואה את סוף הסיפור ולפעמים לא. חונכנו לקבל הכל באמונה בלי השאלות".
לסיום. משהו שתרצה להגיד לציבור?
אני לא רואה את עצמי ברמה של מעביר מסרים לציבור, אבל אני חושב בסופו של דבר כמנכ"ל זק"א תל אביב, אני רוצה להדגיש שבמהלך השנה רוב הפעילות שלנו נעשית מאחורי הקלעים. כשיש פיגועים לא יודעים את העבודה הסיזיפית של זיהוי גופות. לא באמת מכירים את העבודה שלנו והציבור צריך לדעת שאנחנו ערבים זה לזה. אנחנו מטפלים בכולם ונותנים להם את הכבוד האחרון כדי שיבואו לקבורה בהקדם. אני חושב שהדבר הזה תורם לחיבור ולבניית גשר בין איש לאחיו, שאחד יודע שהשני דואג לו במצבו הקשה, הוא מבין שאנחנו לא נגד, שאנחנו עם אחד".