"עברנו סיוט מתמשך", מספרת שיראל בובטס בת ה-23 מירושלים, שהדרימה בשבת האחרונה יחד עם אחותה אורטל בובטס ובן הזוג של האחות דניאל אוחנה למסיבה בקיבוץ רעים - אותה מסיבה שהפכה, מספר שעות לאחר מכן, לזירת טבח אכזרית מימדים.
"שמענו צבע אדום באיזור השעה שש בבוקר ואמרו לנו להתכופף", מספרת שיראל על הרגעים טרם תחילת הכאוס. "ראינו הרבה אנשים שיוצאים מהרכבים שלהם, והחלטנו להמתין כמה דקות כדי שלא יהיה כאוס על הכביש שמוביל החוצה. יצאנו ועוד לא הבנו מה קרה, כשעלינו לרכב הגענו לכביש ארוך והשוטרים הכווינו את היציאה. יצאנו מהרכבים ואז שמענו יריות".
"ראינו שוטר מדמם ואנשים שצועקים שיש פיגוע ירי", מוסיפה שיראל. "עלינו לשדות ובאיזשהו שלב הבנו שאנחנו חייבים לברוח עם הרכב. נהיה בלגן שלם, נסענו לכביש ואחרי כמה דקות בהם לא ראינו שוטרים - ראינו באופק רכב כחול מתקרב אלינו וצועק לפרסס. מאחוריהם, היה רכב לבן ופתוח שהתחיל לירות עלינו. הרכב התהפך והסתובב באוויר. כאשר הרכב היה הפוך, בן הזוג שלה תפס את אחותי ואמר לי, 'זהו, זה נגמר'. אמרתי לו, 'הכל טוב, תעזור לי להוציא אותה'. הוא הסתכל עליי ונשאר עם עיניים פתוחות".
שיראל ממשיכה לגולל את הזוועה: "אחר כך החזקתי לו את היד ואמרתי לו שאני חייבת שהוא יוציא אותי ואת אחותי מהרכב, ואז הוא אומר לי - 'אני לא יכול להזיז את הרגליים'. אני רואה מלא דם שיורד לו מהרגליים. הצלחנו איכשהו לגרור את עצמנו מהרכב ואז המחבלים הגיעו וירו לכל כיוון. הם פגעו לי ברגל. לא צרחתי כי ידעתי שאם אצרח, הם יידעו שאנחנו שם. ברחנו לשדות ברגל והתקשרנו למוקד 100, שלחנו להם מיקום מדויק וכל שניה הם אמרו, '5 דקות אצלכם'. לא הנחו אותנו להתחבא, לא כלום - אם היו אומרים לנו איך להתחבא, יכול להיות שחברים שלי היו חיים. ניתקו לנו מלא פעמים בפרצוף. היו פעמים שלא היו זמינים".
ואז הגיע הרגע בו שיראל נמלטה ואיבדה את הקשר עם אחותה ועם הבן זוג שלה: "שמענו את המחבלים מתקרבים ורצנו לשיחים. שמענו דלת נסגרת, שמענו צעדים, התחבאנו בשיח אחד על השני. היה לי מכנס כחול בוהק. הורדתי אותו כי הוא בולט וקפצנו לתוך מטה אבוקדו. כשרצנו, ראינו קבוצה של אנשים שצעקו לעברנו, 'אנחנו ישראלים, בואו אלינו'. התקדמנו ואז שמעתי מבטא ערבי. רצתי חזרה לכיוון השני. בסוף, אחרי שעה וחצי, רכב צבאי אסף אותי ולקח אותי לבית חולים סורוקה. לאחר מכן שלחנו אנשים לחפש אותם, מצאו את הנעלים שלי ואת הטלפון של אחותי. החיילים אמרו שהם ראו סימני גרירה, אני לא יודעת אם לקחו אותם או לא".