שישה ימים אחרי הטבח בדרום, ישנם עדיין נעדרים רבים שאיש לא יודע היכן הם ומה עלה בגורלם. עשרה נעדרים הם מחוף זיקים, שבשבת האחרונה בילו ודגו בו כבכל שבת. בשבע בבוקר פלשו אליו מאות מחבלים מהים, טבחו ופצעו אזרחים ישראלים רבים. מאז, החוף הפסטורלי הפך לחוף דמים שהסיפורים משם קשים וכואבים.
שניים מבין הנעדרים הם אריה ואלי אוזן, שקמו השכם בבוקר לעשות את הדבר שהם אוהבים יותר מכל - לדוג דגים. בתו של אריה, יהודית, מספרת כי המשפחה עדיין לא יודעת מה עלה בגורל אביה ואחיה: "מה שקרה בחוף זיקים בשבע בבוקר זה פשוט חור שחור. אף אחד לא מדבר עליו או שלא רוצים לדבר עליו. ברבע לשבע דיברנו איתם בפעם האחרונה, הם אמרו שהתחילו מטחים כבדים מאוד, אבל הם מוגנים ושהכל בסדר כי הם במיגונית שעל החוף. מאז נעלמו עקבותיהם. הפלאפונים שלהם כבויים, הם לא עונים לנו ואנחנו לא יודעים אם נפצעו, נרצחו או נלקחו בשבי".
בשל חוסר התפקוד של כלל המערכות, משפחת אוזן פתחה חמ"ל משפחתי עצמאי. "הגענו למישהו שעשה איכון לפלאפון של אחי", מספרת יהודית. "לפי מה שהוא אמר, הנייד שלו נשאר והושמד בזיקים. אנחנו מקבלים כל מיני חצאי ידיעות על מה שקרה שם. החוף מרושת במצלמות, ביקשנו לראות את המצלמות כדי לדעת האם נלקחו בשבי או אולי נוכל לזהות אותם, אך לא נותנים לנו".
ליהודית יש בטן מלאה על המרכז למשפחות החטופים והנעדרים: "מסרנו מידע ו-DNA ובזה זה הסתיים. הם לא אומרים לנו שום דבר. היום התקשר אלי מישהו מהמשטרה. שמחתי שאולי יש לו מידע חדש בשבילי שיוביל אליהם. בסוף הוא שאל אותי אם יש חדש עם החקירה. הייתי בשוק שהוא שואל את זה - הוא צריך לשאול אותי על חידוש מהחקירה או אני אותו?"
במסגרת החקירה העצמאית נפתחה קבוצת וואטסאפ של נערי החוף, שעד הבוקר (חמישי) נעדרו ממנו 12 אנשים. היום הגיע זיהוי של שני נעדרים. יהודית, האחות הבכורה במשפחה דיברה עם מספר ניצולים מהטבח בחוף: "אנחנו יודעים שהחוף היה עם לא מעט אנשים. זה חוף מאוד מוכר לדייגים אבל גם לקמפיינג. הניצולים שדיברתי איתם אמרו שהם לא מזהים ולא ראו אותם, אני יכולה להבין כי דייגים הם אנשים מאוד סוליסטים ומתבודדים. הניצולים מתארים זוועות, אבל לא יודעים מה קרה לאבי ואחי".
אריה היה קב"ט בכרם שלום. "יש לו ידע עצום", מספרת בתו. "התנהגות בתרחישי חירום זה הלחם והמים שלו. אחי הוא שף מצליח, בעברו הוא היה לוחם. מעל 20 שנה אבא שלי ואח שלי הולכים לדוג ביחד. לא חשבנו שהשבת הזאת תהיה אחרת מכל שבת שהם הולכים לשם".
"הקושי הכי גדול זה אי הוודאות. חוסר תפקןד של כל המערכות - הצבאית, המשטרתית, והאזרחית זה כבר לא מחדל. לא נוצרה מילה בעברית שתתאר את גודל המחדל שנוצר פה", מסכמת יהודית.