רופא מוסלמי, מתנדב של ארגון המתנדבים הלאומי איחוד הצלה, נורה והוחזק כבן ערובה וכמגן אנושי על ידי החמאס בשעות הראשונות של הלחימה ביום שבת - עד שחולץ לבסוף על ידי כוח ימ"מ. "בשבת בבוקר נסעתי בשגרה לבית החולים ברזילאי באשקלון, הייתי צריך להגיע לתורנות במיון", סיפר לוואלה! ד"ר טארק אבו עראר, רופא מתנדב באיחוד הצלה תושב ערערה שבנגב. "סביב השעה 6:20 התחילו טילים וכשהגעתי לצומת ספיר ראיתי ברכב מולי בן אדם שוכב. חשבתי שמדובר בתאונת דרכים רגילה וקפצתי לעזור. פתאום, במרחק 50 קילומטר ראיתי מישהו עם מדים ירוקים כמו צה"ל - כשהתקרבתי אליו ממרחק 15 מטר הוא ירה עליי".
"יש לי מזל שלבשתי שכפ"ץ אחרת לא היינו מדברים", המשיך. "התחלתי להתפלל בערבית ופתאום אני שומע אותו אומר 'עצרו עצרו זה ערבי'. יצאו מהעצים 15 מחבלים שתחקרו אותי ורצו לוודא שאני ערבי. שאלו אותי על מוחמד ועל פתווה (פסק הלכה מוסלמי) ואז אמרו 'יש לנו בן ערובה ככה צה"ל לא יחסל אותנו מהאויר'. אחר כך התחיל הרגע הקשה ביותר - הם ירו על כל רכב שעבר בצומת, פשוט חיסלו אותו. את כל זה ראיתי במשך שעתיים, כשאני קשור בין העצים, עד שהגיע ימ"מ וחילץ אותי".
ד"ר אבו עראר נפצע ברגל וכעת הוא בשיקום. הוא אחד מששת מתנדבי איחוד הצלה שנפצעו מתחילת המלחמה. "אחד המחבלים ירה בי ברגל וסימן בידו שהכדור הבא יהיה בראש שלי", שחזר. "התחלתי לדמם דימום די מאסיבי. במשך כל הזמן הזה התפללתי לנס. הייתי משוכנע שאני עומד למות. זה נמשך 45 דקות בערך ואז הגיע למקום כוח קומנדו של הימ"מ. הם חיסלו את המחבלים וחילצו אותי בחיים. שמו לי חוסם עורקים על הרגל והאמבולנס שהגיע הסיע אותי לבית החולים סורוקה - שם טופלתי ושוחררתי כמה שעות לאחר מכן".
"זו הייתה החוויה הגרועה ביותר בחיי", סיכם. "הקדשתי את כל חיי לעזרה לזולת ולהצלת חיים, הן במקצועי כרופא והן בהתנדבותי באיחוד הצלה. נאלצתי בעל כרחי לחזות בטבח הנורא הזה שבוצע מול עיניי ולא יכולתי לעשות כלום. זה היה מחריד, אין לי מילים לתאר את זה, פשוט נורא".