מוקדם יותר הבאנו את סיפורם של ישראל ומנוחה חולתי. ישראל הצליח לשרוד את התופת בקיבוץ כיסופים, אך נאלץ לחזות במראה המזעזע של גופת רעייתו השרופה. הנכדה אילונה, בת 27, הצליחה לשרוד את התופת
אילונה, בת לאב ישראלי ולאם שבדית, גדלה בשבדיה ועלתה לישראל בגיל 18 אחרי שסיימה את לימודיה. היא מתגוררת בנחל עוז סמוך לסבה ולסבתה בכיסופים, ושחקנית כדורגל מוכשרת בהפועל בתל אביב. את סוף השבוע היא בילתה בכיסופים ונסעה לאחר ארוחה של סבה וסבתה חזרה לנחל עוז.
"התעוררתי בבוקר מההפגזות והשיגורים. הבנתי שזה משהו חריג בגלל הכמות", סיפרה אילונה לוואלה!. "התחלתי לקבל הודעות, התראות וסרטונים והתחלתי להבין שאולי יש חדירות. התקשרתי לסבא וסבתא לוודא שהם יודעים על הנפילות ושהם נכנסים לממ"ד. הם היו מנותקי קשר".
עד מהרה קיבלה אילונה הודעות וואטסאפ על הימצאות מחבלי חמאס בקיבוצים. "אנשים כתבו 'תצילו אותנו'. התחילו להיכנס מחבלים לבתים ולנסות לפרוץ לממ"דים", היא משחזרת. "לחלק מהמשפחות הצליחו להיכנס. אני הייתי רוב היום בממ"ד ויצאתי מדי פעם לראות כי אמרו שיש צבא בדרך. זיהיתי דיבור בעברית ושיח צבאי כזה כי אני מזהה מאז שהייתי בצבא והבנתי שיש חילוץ ועברו ליד הבית שלי".
החיילים דפקו על החלון, אך הם נאלצו לעזוב כדי להילחם בחוליות מחבלים נוספות. השעות עברו והחילוץ עדיין לא הגיע. "חשבתי שקרה משהו, אולי הפסדנו. בסביבות חצות הם הגיעו וחילצו אותי", סיפרה אילונה. עם זאת, בכל הזמן הזה, לא היה לה קשר עם סבה ישראל וסבתה מנוחה. "היה נשמע שהכול בסדר בהתחלה. פתאום החלו לחלץ אנשים וסבא וסבתא לא ברשימה. הייתי על אוטובוסים כל הלילה לדרום ואז לצפון".
בבוקר יום ראשון, חשבה עוד אילונה שיש תקווה. "דודה שלי סיפרה שהיה קשר עם סבא ועובדים על חילוץ. התקשרתי אליו והוא אמר שיחזור אליי", היא אומרת. "כנראה שבזמן הזה הוא סיפר לדודה שלי שסבתא מנוחה לא שרדה".
כל הזמן הזה לא חשבת לעצמך למה הייתי צריכה את זה, למה לא נשארתי בחיים היפים שלי?
"אפילו לא הגעתי לזה. הייתי בשוק. אני יודעץ מה המרחק בין נחל עוז לעזה, מה המרחק בין כיסופים לעזה. יש לי אופציות יותר טובות. אני משבדיה הרי. יש לי אופציות יותר טובות בארץ. גם במרכז. חזרתי לדרום גם כי זה הבית וגם כי אני יודעת שאני יכולה לסמוך על הצבא. בבוקר שבת דיברתי עם אחותי בשבדיה. אמרתי לה שיש בלגן אבל הצבא בדרך".
אילונה עדיין מתלבטת האם תשוב לעוטף עזה. "דיברתי על להוציא רישיון נשק. אז אבא שלי אמר שמכיוון שאני לא חוזרת לנחל עוז - זה לא כזה לחוץ", היא אומרת. "הייתי בשוק. לראשונה חשבתי על זה כי בראש שלי בכלל לא חשבתי על אפשרות שלא לחזור לשם, אבל פתאום אני מעכלת את הסיטואציה. זה הבית. נגמרה המלחמה וחוזרים הביתה. עכשיו אני מתחילה לחשוב: מה נשאר? אפשר לחזור? אני ארצה לחזור?".
אחרי החילוץ, אילונה הספיקה להשתתף בהלוויה של אוהד הפועל תל אביב שנפל בקרבות. כעת היא ממתינה לראות מתי תתקיים הלווייתה של סבתה מנוחה. "אני מרגישה שאני לא מבינה כלום. אני לא מבינה מה קרה", היא מסכמת.