פעמים רבות, באינספור סבבי הלחימה מול חמאס, מנוחה חולתי כלל לא הייתה יורדת מהקומה העליונה בביתה בקיבוץ כיסופים לממ"ד שנמצא למטה. הסבב הנוכחי הפך למלחמה מול ארגון הטרור ברצועת עזה וכשמאות מחבלים פשטו על יישובי העוטף, מנוחה ובעלה ישראל היו בבית. "בהתכתבויות האחרונות על טילים היא כתבה לי 'מסכמת 76' (גילה של המנוחה - י"ר). אמרתי לה 'למה לא 96' והיא צחקה", מספרת בתה עינת חולתי עפרון. את התופת מנוחה לא שרדה ובעלה ישראל היה צריך לחזות בגופתה שהועלתה באש על ידי מחבלי חמאס.
ישראל ומנוחה התגוררו בשנים האחרונות בבתים נפרדים בקיבוץ כיסופים. מנוחה הגיעה לקיבוץ מחולון כמורה חיילת כדי להיות עם בני הגרעין שלה. לאחר השירות הצבאי היא חזרה לחולון, התחתנה וילדה שני ילדים. בשנת 1976 הם חזרו לקיבוץ וחיו בו עד היום.
"מהר מאוד הם הבינו שיש חדירה", סיפרה הבת עינת לוואלה!. "זה הפתיע אותם בבוקר ואבא התלבט אם לצאת. דיברתי עם אמא שלי כשנכנסה לממ"ד. אבא סיפר שערב לפני היה אחד הימים הטובים בחייה. שלחתי לה הודעה וכתבתי מה המצב אז היא ענתה בסטיקר: 'אוי ויי זמיר'. לא הבינו מה בדיוק הסיטואציה".
עד מהרה לא הייתה תקשורת, חשמל וקליטה סלולרית בכיסופים. חלק מההודעות ששלחה עינת לא עברו. "אמרו שהתחיל חילוץ. לא אמרו שיש לחימה. אמרו חילוץ אז את חושבת ישר שנגמר. כמה זמן לוקח חילוץ?", שחזרה הבת של ישראל ומנוחה. "שלחתי את בעלי לאורים כי אמרו שמסיעים אותם לשם. שלחתי הודעה לאבא וכתבתי לו שלא ייצא בשום פנים ואופן לבד. הוא הבין שיש מצב שאפשר לצאת והתלבט. מזל גדול שהחליט לא לצאת כי שמע יריות".
בבית השני, היכן שמנוחה לנה, לא היה מענה. "החילוץ הראשון הכיל מבוגרות עם הפיליפיניות שלהן ואותה לא. חשבנו שאולי היא לא שמעה. אולי היא חיכתה לאבא, אולי היא סירבה להתפנות", מספרת עינת. "אחת השכנות שהגיעה לאורים אמרה שאמא לא בחיים. לא היה לזה אישור. בזמן הזה לא היה כל כך עם מי לדבר".
עד מהרה קיבלה עינת מידע כי הבתים בכיסופים עולים באש. "התחילו לחלץ אותם כי פרצה שם שריפה. את שתי הדירות הצדדיות הוציאו וחילצו. את האמא ומשפחתה לידה לא ניתן היה לחלץ והם נשרפו בחיים", היא מוסיפה בהלם. "באותו הזמן, אבא ישב יותר מ-24 שעות בממ"ד. שמע את המחבלים בערבית אצל השכן".
לאחר שעות מורטות עצבים, הגיעה ההודעה מישראל. "הבנתי שנגמר. איך חילצו את כולם ואותו לא?", אמרה עינת. "פתאום הגיע מסרון. הוא כנראה זז בבית ואני בהיסטריה אז כתבתי לו: 'אתה בחיים?' - ולא הייתה תגובה. הסתבר שהוא שמע את החיילים, יצא מהדלת האחורית וסימן להם שהוא שם. התחילו לרסס את הבית שלו. הוא נכנס שוב לממ"ד ובסוף יצא מהחלון בליווי של חייל".
ישראל רצה לדעת מה עלה בגורל אשתו מנוחה והתברר לו שאשתו נשרפה בחיים. "הייתה לו מזוודה עם התרופות שלו ושל אמא. המזוודה הייתה מחוררת כולה", סיפרה הבת בעדות קשה. "הוא אמר להם שהוא צריך ללכת לאמא. לא הסכימו. הוא החל ללכת ואז ראה אותה. מה הוא ראה? עדיף שלא להגיד. צעקו לו שהכול נופל וחייבים לצאת ואז החייל אמר לו: 'סליחה, לא רציתי להגיד לך' (כשנתקל בגופת אשתו - י"ר). אז אני רואה טלפון ממנו. הוא בעצמו לא הבין. הוא חזר מהמתים. הוא אמר לי: 'מוציאים אותי, אבל אני רוצה להגיד לך שאני יוצא לבדי. הוא סיפר מה קרה והביאו אותו אליי לבית קמה".
אחייניתה אילונה חולצה גם והגיעה לחיפה. עד לרגע זה, לא הגיעה שום הודעה רשמית על מותה של מנוחה חולתי, למרות שהמשפחה יודעת שהיא נרצחה. "אנחנו יודעים שהגופה הגיעה לאיירופורט סיטי. נתתי דנ"א עוד לפני שידענו", היא מסכמת בשיחה עם וואלה!. לא ברור מתי תהיה ההלוויה. אי אפשר בכיסופים. הקיבוץ אמר שצריך לבקש סידור, אבל קודם צריך לפנות אלינו ברגע שמזהים באופן סופי".