נדמה שאין מי ששם את מבטחו בבנימין נתניהו ולא התאכזב,
זה כולל את השותפים החדשים-ישנים שלו לממשלה, כמו בני גנץ וגבי אשכנזי, או כמו שקוראים לו היום: גדי אייזנקוט. אומרים שהם נאיביים, אומרים שהם טיפשים, אומרים שיהיו עלי תאנה, שעירים לעזאזל, שתדבק בהם האשמה (חלקה מגיע להם בדין, שכן היו רמטכ"לים ששירתו את אותה קונספציה שעליה סמכו המדינאים), אומרים על בני גנץ שהוא מקווה להיות משה דיין של 1967, בעוד נתניהו מייעד לו את תפקיד משה דיין של 1973.
יש לי שני דברים לומר על כל זה: הדבר הראשון הוא שלמרבה הצער, הכל נכון. הדבר השני, שכל זה אינו משנה עתה.
אני מהאנשים שהייתה להם בטן מלאה על נתניהו עוד בטרם התברר שהחמאס שטיפח בעזה הפך לדאע"ש. וכן, גם אני חושב ששתי המילים הראשונות שהיה צריך להגיד לאומה הן: "אני אחראי" (שלא לומר "אני מתפטר"). רק שאת אופיו הנכלולי אין לי יכולת לשנות - ומאחר שהוא ראש הממשלה הנבחר, אחרי בחירות דמוקרטיות (גם אם כאלה שעם השלכותיהן בנוראיות אנו מתמודדים עתה, כפי שלא דמיינו אפילו בגרוע שבתסריטים), ניצבות בפני שתי ברירות: להילחם בו או להילחם לצדו.
למרבה הצער, לא עומדת לנו אפילו הברירה הבן-גוריונית המפורסמת, שטבע בשעתו ביחס לאנגלים בעת מלחמת העולם השנייה (נילחם לצידם כאילו אין "ספר לבן", ונלחם נגדם כאילו אין מלחמה עולמית). למה אין? כי הכדורים שורקים מעל לראשינו וכדי להסיר את האיום, צריך למקד את האש.
אפשר שמעשהו של בני גנץ עוד יתברר כלא-חכם. הוא יציל את נתניהו מעצמו, ילבין את מפלגת הימין הגזעני שמימין לליכוד - ובסוף לא רק שלא יזכה לתודה, אלא יקבל עוד רמזים זדוניים ושקריים באשר לתכנים שמצאו (לכאורה) האיראנים בטלפון הנייד שלו, או תלונות אנונימיות על הטרדות מיניות (כביכול) מימיו כנער פנימייה.
אם גנץ, שיש לו לא רק חשבון פוליטי עם "מכונת הרעל" אלא גם חשבון אישי החליט ליישר קו ולהסתער, הרי זה רק משום שהוא מאמין שסכנה קיומית, ברורה ומיידית מאיימת על מדינת ישראל.
יגיע זמן השאלות הקשות, יגיע זמן החקירות, תגיע העת לעמת את מקבלי ההחלטות בממשלה הריקה מתוכן הזאת עם התחנונים לעזרה של הנטבחים, שיישארו חרוטים לעד על קירות ליבנו, לא נשכח ולא נסלח, אבל כל זה לא יקרה אם לא ננצח.
לכן, צו השעה הוא לנשוך את הלשון, לנצור את המקלדת, לאחל לנתניהו שיזכה להנהיג את עם ישראל לניצחון מזהיר, כזה שיקטין את הזעם ואת הלהט לבוא עמו חשבון ביום שאחרי - ולהבין שהתנאי לקיומו של היום הזה הוא קודם כל ניצחון.
ובנימה אישית לראש הממשלה: מר נתניהו, אנחנו נותנים בך אמון בלב כבד, מתוך ידיעה שלא היה עד כה בתולדותיך מישהו שנתן בך אמון ולא התחרט.
אנחנו לא מטומטמים כמו שאתה חושב, אבל אנחנו מסוגלים עדיין להבדיל בין יריב לאויב - ובניגוד לכל מה שאמרת עלינו, מדינת ישראל יקרה לנו יותר מאשר יישוב החשבון אתך. אזרחים נטבחו, חיילים נופלים, עשה שקורבנם לא יהיה לשווא, עשה שלא נצטער. עשה שנוכל לסלוח לך.
ועכשיו, קדימה, שלח אותנו אל החזית - להכות באויב.