משפחתו של לאור, החלה כבר ביומה הראשון של המלחמה ללקט מידע, לאסוף עדויות על מנת להשלים את הפאזל וממשיכה לעשות זאת. לפי שעה, תמונת המצב המתבהרת לעיני המשפחה היא נוראית ומסויטת: לאור העדין והאהוב חטוף בעזה.
אימו מיכל, אזרחית אמריקאית שטסה בבהילות לארץ עם היוודע דבר היעדרותו משחזרת: "לאור הלך למסיבה יחד עם עוד חברים לנובה. בסביבות השעה 6 וחצי בבוקר הוא התקשר לאבא שלו ולבת זוג שלו ואמר להם 'משהו קורה, תכף נעדכן'. אחר כך, ב-7:40 הוא שלח הודעה בוואטסאפ, 'אנחנו במקלט, משהו נורא קורה, אני לא יכול לדבר, אנחנו צריכים לשמור על שקט'. באותו הזמן, אני לא יודעת בדיוק מה קורה, כי אני בארה"ב. התעוררתי ב-5 בבוקר ואבא שלו התקשר אליי ותיאר לי מה שקורה ונפלו עלי השמיים. מאז אני בתוך הסיוט שאנחנו נמצאים בו עד היום. ניסיתי למצוא טיסות לארץ וביום ראשון נחתתי בארץ. במהלך הטיסה ניסיתי לברר את כל הפרטים. שעות של חוסר אונים וחוסר ודאות".
"יש לנו פיסת מידע שלא הייתה נכונה, של איכון של הטלפון שלו, ליד מקלט בקיבוץ בארי", מספרת מיכל. "חשבנו שכל אותו הזמן שהוא סגור שם והוא יודע שיש בחוץ מלחמה, ולכן הוא לא זמין. בדיעבד, התברר לנו שהוא לא היה במקלט בקיבוץ, אלא במיגונית מחוץ לקיבוץ, חשבנו כשיטהרו את הקיבוץ ימצאו אותו".
"רק כעבור שלושה ימים, ביום שני לקראת חצות, קיבלנו עדות לראשונה מניצולה מהמיגונית", מוסיפה אימו של לאור. "קיבלנו גם תמונה שהסתובבה ברשת של אנשים שהיו בתוך המיגונית, שבה רואים את לאור, קשה לפספס אותו, הוא בחור גבוה במיוחד עם פנים עדינות. סיפרו לנו שהוא בהחלט היה במיגונית. מה שקרה זה שזרקו עליהם רימונים לתוך המיגונית והם הצליחו לזרוק אותם החוצה בחזרה, ואז המשיכו לזרוק וחלק התפוצצו בפנים, והמחבלים נכנסו פנימה והתחילו לירות בהם, אני לא יודעת עם מה. התחילו לקחת חטופים, מי שלא שיתף פעולה רוסס במקום".
מיכל מספרת שהיא הייתה אמורה להצטרף לביקור בארץ ומבקשת מההנהגה הישראלית והאמריקאית לסייע להחזיר את בנה: "אותה בחורה שניצלה סיפרה כי שבו את לאור ולקחו אותו על טנדר. מאז שיננו פאזה - מבינים שהבן שלנו חטוף בידי ארגון טרור רצחני ומפלצתי, בתוך פיגוע טרור המוני, שקרה לאזרחים תמימים. הבן שלנו הוא חטוף, אזרח תמים שהיה במסיבה. לאור, הוא בן אדם עם נפש רגישה וקסומה, אמן ברוחו ובליבו. החלום שלו זה להיות די ג'יי ולעשות מסיבות. במהלך כל הימים האחרונים היינו בקשר לקראת הגעתי לארץ שתוכננה עוד מראש. הוא בן אדם שאוהב לחגוג, תמיד עטוף באנשים ועוטף אנשים. גם האחים והאחיות שלו מעריצים את האדמה שהוא דורך עליה. הוא בחר לעשות לאנשים מוזיקה, לעשות שלאנשים יהיה טוב, דרך חיבור למוזיקה. זה הדבק הרחוק ביותר ממה שקרה לו באמצע החיים. באמצע שהוא רקד עם אנשים, רקד בטבע, הוא הותקף על ידי הארגון האכזרי ביותר עלי אדמות. המסר שלי הוא לא רק לנתניהו וביידן, אלא לעולם כולו - שהילדים רוצים את הדבר הבסיסי ביותר - לחיות. תעצרו את הטירוף הזה, ותצילו את הילדים האלה. אני מדברת על הילדים והסבתות, התינוקות, על לאורי שלי, על תמרי שלי".