את מי שלא מכיר את הקונטקסט, השקט הפסטורלי בימים אלה ביישוב שלומי שבגליל המערבי יכול להטעות. כמעט שלא רואים מכוניות נעות. גם לא אנשים. ההערכה היא שמחצית התושבים עזבו דרומה. בקיבוצים ובמושבים עוד יותר ומסתמן שכ-70%-80% כבר עזבו בהמלצת המועצה האזורית מטה אשר. רובם באופן עצמאי, מדגישים שלא למרכזי קליטת מפונים מאורגנים. "בבניין שלי נותרתי הדייר היחיד", מעיד תושב הישוב ניסים, שהגיע הבוקר למרפאת כללית, שגם היא שקטה באופן לא רגיל. כך למשל, מרפאת השיניים שבמקום ונסגרה כמובן לחג, כבר לא נפתחה לאחריו, אחרי "השבת השחורה" בדרום, ונותרה בינתיים סגורה. המפעלים הגדולים של העיר, אלה של תעשיית הבשר, פעלו, אבל כל שאר הפעילות היצרנית והעסקית על אש קטנה, עבדו במתכונת סמלית, אם בכלל.
"בחיים לא עזבתי את שלומי. גם לא במלחמות, לא הפחידו אותי הקטיושות ולא הפחידו אותי המחבלים, אבל מאז שבת שראינו מה שראינו, אז באו לי פחדים חדשים", מודה פלורה לוי בת ה-64, אם ל-6, עובדת המשק הוותיקה בקופת החולים כללית. "אני אף פעם לא הייתי נועלת את הבית, היום אני כמו שאומרים 'על סורג ובריח'. כשאתה רואה איך נכנסו לבתים, איך שחטו, אז באים פחדים שלא הכרנו". כבעלת ניסיון של חיים שלמים לצד הגבול, היא מסבירה גם את הדילמה: "אם אלה מהצד השני יתחילו שוב, אז מי שמתפנה היום לאיזור חיפה ימצא את עצמו תחת קטיושות גם שם. אז אם כבר אז הכי טוב בבית".
מאפיית "פת הגליל" על הכביש הראשי היא אחד המקומות היחידים שעוד פתוח. התושבים או שעזבו או שמסתגרים בבתים, ומי שהחליפו את הקליינטורה הרגילה הם לובשי המדים. "99 אחוז מהלקוחות הם עכשיו חיילים, בעיקר כאלה שבאים לקחת משלוחים", אומר המוכר, משה אזולאי בן ה-30 ממושב גורן, שאומר שהוא לא מפחד משום דבר, ורק ממליץ מנסיונו למהר למרחב מוגן בהתרעת צבע אדום שבשלומי היא רק שניות ספורות לפני הנפילה. הוא אומר שאצלו ביישוב לא רבים עזבו, אבל בבדיקה בקיבוץ אילון הסמוך עולה שכ-90% הדרימו למקומות בטוחים יותר ושמכ-1,200 תושבים נותרו רק כ-130, רובם כאלה המועסקים במערך הבטחוני המאבטח את הישוב והסביבה, ומתחזק אותם.
עם אירוע ירי נ"ט על עמדה של צה"ל בעראמשה, ועם חשש לחדירה של מחבלים בבוקר וכטב"מים לפנות ערב (שתיהן הופרכו בסופו של דבר), קשה להישאר מרוכזים ולהפיק את המקסימום בעבודה. אז כמו במקומות אחרים, יש מי שמנצלים את ההשבתה הכפויה כדי לסייע לאחרים. הפלאפל המקומי הכין השבוע אלף מנות חינם לחיילים.
גבי נעמן, ראש המועצה של שלומי, מסתובב ביישוב כשהוא בשכפ"צ, ביד הוא מחזיק את הקסדה, לכל צרה שלא תבוא. "יש חשש מחדירה, בעיקר מאמהות", הוא משתף. את אשתו עם שתיים מהבנות שלו והנכדים הוא הרחיק להרגע במלון בקיסריה. לבת השלישית, רופאה במרכז הרפואי לגליל בנהריה ובעלה, חתנו, רופא בבית החולים העמק, הוא מצא סידור אחר, באיזור טבריה. "לקחתי הלוואה. חייבים להרגיע אותם, אין ברירה".
הוא מוסיף ומסביר: "בת אחת שלי הגיעה למצב שהיא חולמת שחוטפים לה את הילדה, מתעוררת ורצה למצוא אותה בין החדרים ואחר כך לא יכולה להרדם". הוא מעריך שרק כ-30 אחוזים מתושבי היישוב נותרו: "אני מרגיע אותם ש-120 חיילים מאבטחים אותם, אבל מבין את מי שבעקבות מראות השבת עדיין חרד". הוא מצד אחד מייחל לכך שקברניטי המדינה יפרקו את החיזבאללה, בעת במקביל להשמדת חמאס המובטחת. אלא שבמקביל הוא נזכר שחסרים לו עדיין אלף ממ"דים בבתים. הוא גם יודע שבמתכונת כזו היישוב על זמן שאול. "בלבנון השניה זה לקח 32 יום וגם זה כבר היה קצת יותר מדי".