חדירת המחבלים מכיוון רצועת עזה אל עבר יישובי העוטף גרמו לתוצאות הרסניות עם רצח של עשרות. אחת מהניצולות של הטבח הקשה במושב נתיב העשרה, סבין תעסה, אשר מתגוררת במושב כבר 24 שנים, איבדה את בעלה ובנה שנרצחו, כששני בניה האחרים נמצאים בטיפול נמרץ.
"כל המשפחה חוותה טרגדיה מטלטלת. חוליות מחבלים השתלטה על מוקדם בעוטף עזה", סיפרה סבין. "הם התחילו אצלנו בנתיב העשרה. שלושה מחבלים היו אצלנו, הגיעו ברכב דרך הכביש האחורי של המושב. בעלי, גיל תעסה, נהרג כשהוא הציל את שני הילדים הקטנים במיגונית מהדף של רימון. בעלי נפטר מזה. הבן שי נפצע באורח קשה בעין והוא לא רואה בעין אחת. הבן השני, קורן, נפצע ברגל מרסיס. המחבלים ביצעו ירו בעלי פעם נוספת מול הבנים שלי. אחרי שהרגו את אבא שלהם מול העיניים שלהם, הם התחילו להרביץ לבנים שלי מכות קשות".
סבין המשיכה לספר על המשך ההסתגרות בממ"ד ורצח בנה שלא שהה בבית: "נשארתי סגורה בממד בערך שעה. הבן השלישי שלי הלך לגלוש בזיקים. הוא דיבר איתי ואמר לי שהוא והחברים הלכו למיגונית. אחרי כמה דקות נכנסו המחבלים לחוף והרגו אותם. אני מבינה שמישהו מנסה להיכנס הביתה, אני רואה שלושה מחבלים. מחבל אחד הולך לכיווני, השני לכיוון הבית של גיסי והשלישי לשכן שלי. באותו רגע סגרתי את הדלת במהירות והסתגרתי בממ"ד. מחוץ לדלת אני שומעת את המחבלים הורסים לי את הבית ומבחוץ הוא אומר לי 'תפתחי את הדלת כלבה'. פתאום אני שומעת את הבנים שלי קוראים לי מבחוץ, אני מכניסה אותם מהר לבית. הם מבשרים לי שהם הרגו את אבא".
"אני מתחילה לבצע בהם חוסם עורקים. לילד הגדול שבכה אטמתי את הפצע עם מגבת. הילד השלישי איבד הכרה", המשיכה סבין לתאר את המצוקה בממ"ד. "לא יודעת אחרי כמה זמן, הגיעו לחלץ אותנו. הם לקחו את הבנים. אמרתי להם לחכות שאני רוצה לקחת את גיל בעלי. ראיתי אותו מחורר לגמרי. ראיתי שלולית דם גדולה, הבנתי שאין לי את מי להציל. עזבתי אותה שם ונסענו לבית החולים".
סבין סיפרה על הקושי העצום אחרי מות בעלה ובנה, אך השאירה מידת אופטימיות: "הפקירו אותנו. נתנו להם לשחוט אותנו. אבל אנחנו נחזור לגור בנתיב העשרה. נשארתי בלי כלום - בלי בעל, בלי ילד, בלי כבוד ובלי בית. מה נשאר לי בחיים האלו. לא יודעת איך אמשיך מכאן. אני כבר לא מצליחה להמשיך לבכות. תפרקו להם את הצורה. איפה נתניהו? מה זה המחדל הזה?".