השיחה האחרונה שלנו הייתה עוד כשהייתי בטיול ובה הודיתי לו על זה שהמליץ לי על הספר "האלכימאי". אחרי שחלקנו כמה תובנות יפהפיות בנוגע לספר, ההודעה האחרונה שלו אליי הייתה: i`m happy to have beautiful heart Israeli friend like you.
אני לא נוטה לפרסם בכלל באינסטגרם, אבל הימים הנוראיים האלו גרמו לי לחרוג ממנהגי ולנסות לעזור בהסברה לישראל, ואולי גם להרגיש שאולי אני עושה משהו מועיל. אני לא איזו אושיית אינסטגרם, ולכן הפרסומים שלי לא היכו גלים. ובכל זאת הייתה תגובה אחת ויחידה שהפתיעה אותי מאוד: החבר האיראני הגיב לי. יש לי עוד חברים מחו"ל באינסטגרם שלי ואף אחד לא הגיב מלבדו.
הוא כתב לי כמה הלב שלו נשבר מהסיפורים והמראות האלו. הוא קילל את המנהיגים שלו. הוא סיפר לי שהעם שלו מנסה להיאבק בהם, אבל שהם חסרי כל יכולת מול המנהיגות שלהם. כל מי שמעז להתנגד, דואגים לכך שייעלם. הוא טוען שהמנהיג דואג שהאזרחים יהיו עניים ומדוכאים בזמן שהוא מעביר את כל הכסף מעסקאות הנפט לחמאס. הוא אמר שהעם האיראני חייב התערבות זרה כדי להתנגד למשטר הנורא הזה, וללא גורמים מן החוץ, פשוט אין להם סיכוי.
הוא אמר לי שאחרי שהוא ייראה שקראתי את ההודעות, הוא יאלץ למחוק אותן כי הוא חושש לחייו. אני לא מסוגלת עכשיו לחשוב על צרות של עם אחר ובטח לא במדינת אויב, אבל ההודעות האלו הכניסו אותי לשוק טוטאלי.
הסיפור של האומה האיראנית הוא בפני עצמו עצוב מאוד. אולי הגיע הזמן שמדינות המערב ישנסו מותניים על מנת לתקן את העוול ההיסטורי שנעשה באיראן. אולי אנו צריכים לעשות יותר כדי להציל את אזרחיה מהדיקטטורה שנכפתה עליהם. אולי זה בעצם הפתרון לאיום האיראני.