בשיחה עם שרון ליפשיץ, אומנית ישראלית המתגוררת בלונדון ועוסקת בקולנוע, קולה רועד. הוריה, ממייסדי קיבוץ ניר עוז, שניהם בשנות השמונים לחייהם, הם בין עשרות הנעדרים מהקיבוץ. סיפורם הוא בין הסיפורים המחרידים המתגלים על המתקפה שחווה ישראל החל מיום שבת האחרון.
ליפשיץ עצמה שוחחה עם הוריה ביום חמישי, ערב החג השני, ואילו האחים שלה, המתגוררים בישראל, שוחחו עמם עוד ביום שבת בבוקר. אולם, מאז ניתק הקשר עמם, וליפשיץ חוששת לגורלם. הוריה נמצאים בין עשרות חברי קיבוץ שנעדרים מאז יום שבת - ויש חשש כבד שנחטפו לעזה בידי הטרוריסטים הפלסטינים.
שני הוריה המבוגרים זקוקים שניהם לטיפול רפואי רציף: אמה זקוקה לבלון חמצן לסיוע בנשימה, ואביה חולה ריאות. ליפשיץ מלינה על כך שהממשלה יצרה עמם קשר רק היום, שלושה ימים לאחר החטיפה, והגדירה את חבריה כ"מפקירים". "הזמן פשוט אוזל", מתארת את התחושה הנוגעת למצבם של הוריה ושל שאר החטופים, בהם גם ילדים קטנים ותינוקות.
ליפשיץ גם מספרת על שכנה של הוריה, שהצליחה להינצל בזכות העובדה שהמטפלות שלה שמרו והחזיקו את דלת הממ"ד ומנעו מהטרוריסטים להיכנס פנימה. זאת, במיוחד שדלתות הממ"דים בנויות כך שיהיה קל לפתוח אותן מבחוץ. ליפשיץ מספרת על אנשים שהחזיקו את הדלת עצמה במצב נעול במשך שעות ארוכות וכך הצליחו להציל את עצמם מהמתקפה - שבמסגרתה מחבלי החמאס גם הציתו בתים על יושביהם, כדי להכריח אותם לצאת החוצה. היא מספרת על הרס רב, ושלמעשה, הקיבוץ חדל מלהתקיים כיישוב בשל הנזק הרב שנגרם למבנים - וכמובן, לאנשי הקיבוץ עצמם, כאשר למעלה ממאה חברי הקיבוץ או נהרגו או שהם נעדרים מתוך כ-400 חברים בקיבוץ, המרוחק כקילומטר וחצי מהגבול עם עזה.
הוריה של ליפשיץ כאמור, הם בין מייסדי קיבוץ ניר עוז של השומר הצעיר. אמה היא צלמת ומורה לצילום, אביה הוא פעיל חברתי וליפשיץ מספרת שמאז שיצא לגמלאות, הוא כל שבוע לוקח רכב מהקיבוץ ומסיע פלסטינים הזקוקים לטיפול רפואי לבתי חולים במזרח ירושלים ובמקומות נוספים. "הוא מאמין גדול באנושיות", העידה.
בריאיון ל-BBC הבריטי אמרה, "אנחנו צריכים לזכור שמדובר בבני אדם. זו אימא שלי. היא יכולה להיות גם האימא שלך, ואני לא מאחלת את זה לאף אחד... תמיד חושבים שזה משהו שקורה לאחרים, והיום אני בחדשות. אני מקווה שהם ישובו בשלום".