שוקי אדרי, תושב קיבוץ זיקים, פנה עם תחילת הלחימה ביום שבת לרבש"צ הקיבוץ בבקשה לקבל נשק ולנסות להגן על הקיבוץ. אולם, התבשר כי הנשקייה ריקה - לאחר שהיו בה מלכתחילה שבעה כלי נשק בלבד..
"התבצרתי שלושה ימים לבד בתוך הבית", סיפר אדרי. "היה ירי מטורף בחוץ, ואתה לא יודע מתי יפרצו לך את הדלת וישלפו אותך. אני עדיין באותו בוקר - יש דברים שאני לא מצליח לעכל", הוסיף. "רק אתמול התפניתי לפה לאחר שהבנתי שאין לי איך לסייע", סיפר על החלטתו להתפנות למלון יערים במעלה החמישה בו הוא שוכן כעת. "בדרך אתה רואה רכבים מנופצים, גופות פזורות".
עוד טען כי "מעבר לתחושת חוסר האונים, אני כבר לא מאמין בשלום עם הפלסטינים. גם אם יש אפיק לשלום אני לא רוצה בו ולא מאמין בו. הייתי רוצה בשלום איתם כפי שאני רוצה שאלוהים יוריד לי ממתקים מגן עדן, זה בגדר פנטזיה. צריך להבין, זה לא רק כוחות מאומנים של חמאס, של לוחמים. מדובר גם באספסוף פלסטיני שנכנס לטבוח באזרחים, שעשה שפטים כי היתה לו הזדמנות לעשות את זה. צריך להכיר בכך שמדובר באויב שרוצה לרצוח את כולנו, להכריז עליו הכרזת מלחמה, מלחמת חורמה בעם הפלסטיני. אין דרך אחרת לעקוף את ההבנה הזאת. מה שעברתי בארבעת הימים האחרונים... דרוש פה שינוי פאזה מוחלט".
מאות משפחות תושבות העוטף שהועברו למלון יערים ביומיים האחרונים. כאן, הם מנסים לאסוף את השברים, להתמודד עם המראות, הסיפורים וההלם מהמתקפה הרצחנית על בתיהם, בני משפחותיהם ומכריהם. ברחבת הכניסה למלון הבוקר הוצבו עשרות ליצנים וטרמפולינות, חיילים וחיילות של פיקוד העורף שמנסים לבדר ולתמוך בילדי העוטף, וכן מטפלים ומטפלות.
לכאן, מגיע גם זרם בלתי פוסק של תושבים מירושלים והסביבה, שיודעים על הפינוי למלון ומגיעים מצוידים בשקיות מלאות באוכל, משחקים וביגוד במטרה לעודד ולתמוך. אולם, מעל הכל מרחף כמובן עצב גדול וחוסר ודאות מהסיטאוציה המחרידה אליה נקלעו השוכנים במלון. חלקם הגדול מעדיף שלא לשתף, מתכנס לתוך עצמו, מוטרד וכאוב.