באיחור אופייני של כמעט שעתיים הוא עלה אתמול לשאת נאום לאומה. במקום להודיע שהקים מיד ממשלת אחדות לאומית, הוא פיזר סיסמאות קלושות וריקות. ניסה לקושש תשומת לב בתיאור הזוועות שעברו על בני עמו בימים האחרונים. הודיע שננצח. אני בספק אם מישהו השתכנע.
לא נהוג לתקוף או לבקר ראש ממשלה בשעת מלחמה. הבעיה היא שנתניהו לא ראוי לג'נטלמניות הזו. הוא זה שתקף כל ראש ממשלה, גם ברגעים קשים, בעיקר בגין החוצפה שמישהו מעז לכהן בתפקיד הזה במקומו. במלחמות, במבצעים צבאיים, בפיגועים, ברגעים הכי קשים. הוא תמיד היה שם כדי לפזר ארס מעל הדם. הוא אף פעם לא נתן לאף אחד רגע של שקט. הוא ארגן ומימן את מחאת המילואימניקים נגד אהוד אולמרט אחרי מלחמת לבנון השנייה. הוא הגיע לאתרי פיגוע בתקופות הכי קשות והתיר את דמו של יצחק רבין. הוא דרש מאולמרט להתפטר בגלל לבנון השניה כי, לדבריו, "אתה היית צריך לוודא את כשירות צה"ל".
ואתה, נתניהו? מה אתה היית צריך לעשות? האם היית צריך להקים בתקופה הזו ממשלה כל כך עלובה, כל כך חובבנית, כל כך מרושלת, לא מקצועית, לא מנוסה, מנופחת ולא כשירה, רק כדי לשמור על הבלוק שלך?
שני משפטים בלטו בנאומו אתמול. הראשון: "אנחנו תמיד ידענו מה זה חמאס. עכשיו כל העולם יודע". באמת, מר נתניהו? אם תמיד ידעת מה זה חמאס, למה לא קיימת את הבטחתך מ־2009 ונתת הוראה להפיל את שלטון חמאס ולעקור את בסיס הטרור מעזה? אם ידעת מה זה חמאס, למה השקעת 15 שנה במימון חמאס, חיזוק חמאס, הפיכת חמאס לשותף, למנוף אסטרטגי, לנכס מניב? למה? הרי היו לך אין־ספור הזדמנויות לעשות את העבודה. כשזה עוד היה בזול. אבל אתה תמיד חיפשת את שביל הבריחה. תמיד חמקת ממה שהיית מחויב לעשות: לעקור את שלטון חמאס בעזה.
החידלון המתמשך שלך המיט על ישראל את האסון הכבד בתולדותיה. את ההשפלה החמורה אי־פעם. את שחיטתם של מאות אזרחים, בהם נשים וילדים, כצאן לטבח. אתה הבאת אותנו למצב שבו ארגון טרור קקיוני הופך לאיום קיומי על האימפריה החזקה במזרח התיכון.
המשפט השני, שהיה סוג של אתנחתה קומית בנאום, היה "אנחנו נבסס את האחדות בעם. הפילוג בינינו נגמר". הפלגן הגדול ביותר בהסטוריה המודרנית שלנו, האיש שהקים כאן מכונת רעל שדרסה כל מה שעמד בדרכה, כולל משרתי ציבור, לובשי מדים, יריבים פוליטיים, חלקים נרחבים בעם. הוא מעולם לא הורה לחדול מקמפיין ה"שמאלנים בוגדים" שהובילו אנשיו כאן במשך שנים. הוא לא טרח להודיע, ביומיים האחרונים, שהגל העכור של ציוצי הארס והשקר של חסידיו שלפיהם "הייתה בגידה בשורות צה"ל", הוא פייק. הוא מפרק ומרסק את החברה הישראלית והממלכה הישראלית בשיטתיות כבר שנים, ועכשיו, כשהוא במצוקה, כשהוא מגלה שבמקום צ'רצ'יל הפך לצ'מברליין, הוא נזכר באחדות.
לחשוב שבימים אלה אמורה הייתה הקואליציה לחוקק את חוק יסוד לימוד תורה, להנציח את ההשתמטות ההמונית של ציבור ענק, תוך שהיא ממשיכה להרעיף עליו מיליארדים. לחשוב שבימים אלה הם היו אמורים לחדש את ההסתערות החולנית שלהם על מערכת המשפט, כיפת הברזל הבינלאומית ששומרת על מערכת הביטחון מאז קום המדינה.ובחיים עצמם (למי שניצל מהתופת), רק עכשיו מתחילה התמונה להתבהר.
מדינת ישראל כולה נמצאת בטראומה. אנחנו עוד רחוקים מהפוסט־טראומה. כולנו צריכים קב"ן. רק עכשיו מתחיל האבק לשקוע. רק עכשיו מתחיל הדם להתקרר, ואז לשוב ולרתוח. זה היה האסון הכבד ביותר שנפל עלינו בעידן המודרני, מאז קום המדינה. אלף הרוגים, חלק גדול מהם אזרחים, נטבחים ביממה אחת, זה אירוע שאפילו ישראל לא מכירה. זו הפעם הראשונה שחוזרים אלינו המראות ההם מהימים האפלים ביותר של העם היהודי.
ישראל חייבת לסגור את החשבון הזה, באופן מיידי. הסיפור הזה חייב להסתיים כשאף אחד מראשי חמאס לא חי, הכוח הצבאי של הארגון מרוסק והיכולות הצבאיות שלו, כולל רקטות, משגרים ואמצעי ייצור, לא קיימים. אם זה לא יקרה, התרנו את דמנו במו ידינו. אני מסתכל על נתניהו, על החידלון ואי־הכשירות, על חבורת הליצנים המגומדים שמקיפה אותו, על סביבת הייעוץ והעבודה העלובה שלו, ומקווה מאוד שהוא מסוגל לבצע את כל זה.
למרות מצבו, הוא ממשיך בתעלולים פוליטיים ומקח וממכר נכלולי עם בני גנץ, האיש שמוכן להקריב את עצמו למען נתניהו והמדינה פעם שנייה ברציפות. לאחר שניסיון ההתאבדות הפוליטית הראשון שלו נכשל, גנץ מנסה שוב. נתניהו, במקום לחטוף את גנץ ואיזנקוט כמוצא שלל רב, גורר רגליים. אפשר להתפוצץ. ויכול להיות שבסוף באמת נתפוצץ כאן כולנו.
התקשורת סערה אתמול סביב הסיפור של סמדר פרי, שלפיו שר המודיעין המצרי העביר לראש הממשלה נתניהו אזהרה על "משהו גדול" שצפוי מעזה, אבל נתניהו לא לקח את זה ברצינות ואמר שישראל מושקעת עכשיו במאבק בטרור ביו"ש. לשכת ראש הממשלה הכחישה מיד. חבל שבנושאים אחרים הם איטיים שם בהרבה. ההכחשה, ככל שמעלות הבדיקות, נכונה חלקית. לא הייתה שיחה בין שר המודיעין המצרי לראש הממשלה. לא עברה אזהרה מהסוג הזה, בנוסח הזה, בשיחה מהסוג הזה.
מה כן היה? גורמי מודיעין מצרים הודיעו בשבועיים האחרונים למקביליהם הישראלים שישימו עין על עזה. שחמאס מדברים על משהו גדול. הישראלים, גורמי מודיעין, מל"ל, אג"ת וכו', לא לקחו את זה ברצינות. היו משוכנעים שהמצרים עושים "סיבוב דאווין" אופייני, כאילו הם באמת יודעים מה קורה. ישראל, בחג האחרון, הייתה מושקעת ביו"ש. לא עוטף עזה מטריד את נתניהו. עוטף סמוטריץ' ובן גביר חשובים לו בהרבה.
אני לא מבין למה מחפשים את האזהרה המצרית, כשהקיר מול נתניהו היה מלא, בחודשים האחרונים, באין־ספור אזהרות, התראות, אסטרטגיות יותר או פחות, ומכולן הוא התעלם? לפחות שתי אזהרות כתובות ומפורשות של אמ"ן על הסכנה לפריצת מלחמה, אולי רב־זירתית, גם בגלל ההערכה של אויבינו שישראל נחלשת מאוד (ההפיכה המשטרית, אתם יודעים). הרי המוני המפגינים נגד נתניהו הזהירו, בקולם, שהוא מפרק את הלכידות, שהוא משמיד את האחדות, שהוא הופך ציבור ענק בארץ הזו לדיירי משנה שמחפשים את דרכם לכתובת אחרת. הוא ראה, והתעלם.
שר הביטחון שלו, יואב גלנט, הזהיר אותו אין־ספור פעמים. אחרי האזהרה הפומבית, הוא פוטר. הרמטכ"ל הזהיר אותו. ראש השב"כ הזהיר אותו. ראשי זרועות אחרים הזהירו אותו. ומי לא הזהיר אותו על "הרוח הגבית" שמקבלים המתנחלים הקיצונים והמתפרעים מהקואליציה שלו? על הרתחת הזירה ביו"ש? על פעולות התגמול של המופרעים האלה, הצתת חווארה, הקמת סוכות מתריסות בכל המקומות הכי נפיצים ומסוכנים? ההשתוללות של העבריין המורשע איתמר בן גביר, שקיבל את המפתחות לחבית אבק השריפה?
"טרור יהודי מלבה טרור פלסטיני", אמר ראש השב"כ לנתניהו, "חייבים לרסן אותם". נדמה לי שמי שרוסן היה ראש השב"כ, כמו כל המתריעים האחרים. אלון בן־דוד דיווח על כי נתניהו הוזהר גם בעניין השחיקה בהרתעה הישראלית באזור. הוזהר והתעלם. אנשיו המטורללים המשיכו לסנוט ולגעור באמריקאים על כל צעד ושעל, כאילו אנחנו אלה שאמורים לשלוח אליהם נושאת מטוסים ביום פקודה. הבן שלו הפך את הנשיא ביידן, כבר מזמן, לשק חבטות.
למרות כל האמור לעיל: ישראל תנצח. אין לה ברירה. עם נתניהו, או בלעדיו. ישראל תתעשת ותתגבר, ההמונים התגייסו למילואים, אף אחד לא נעדר. הטייסים הגיעו לטייסות בשנייה שבה נקראו אליהן. כולם באו, כי אין לנו ארץ אחרת. חמאס ישלם את מלוא המחיר על מה שעולל לנו. ראשי חמאס יודעים את זה. הם תכננו להרוג כמה עשרות ישראלים ולהשיג חטוף או שניים, כדי לקבל נמל ימי ומאות אסירים. במקום זה, הם טבחו ביותר מאלף ישראלים, ויש להם קרוב למאתיים חטופים. אלה צרות של עשירים, שנמצאים בצרות.