כנשיא ארה"ב באמצע שנות ה-70 הוביל ג'רלד פורד לאחד המשברים הגדולים ביחסי ישראל-ארה"ב, כאשר הכריז על "הערכה מחדש" ליחסי שתי המדינות בעקבות משבר בשיחות עם מצרים לאחר מלחמת יום הכיפורים.
אבל בימים הקרובים תגיע למזרח הים התיכון נושאת המטוסים הנושאת את שמו, כצעד שמעיד על היחסים הקרובים בין המדינות בעידן הנשיא ג'ו ביידן, על הדאגה של ארה"ב לישראל בעיצומו של המשבר הכבד ביותר שלה מאז 1973, וכדי להעביר מסר לאיראן וחיזבאללה שלא לפתוח חזית שנייה במלחמת הפתע עם עזה.
לפורד יש יכולת, אם תידרש, להוציא בעצמה תקיפות בלבנון, בסוריה ואם באיראן, ולרשותה עומדים מטוסי התדלוק של חיל האוויר האמריקאי המוצבים באמירויות. הפורד גם לא תגיע לבד, אלא מלווה בקבוצת הקרב שלה, שכוללת חמש משחתות.
הג'רלד פורד היא אחת מ-11 נושאות מטוסים גרעיניות שמפעיל הצי האמריקאי והחדשה ביותר. היא האונייה הגדולה, היקרה והקטלנית ביותר בעולם, אבל גם סמל לכשלי מערכת הביטחון האמריקאי. למרות ההבטחה שנבנתה כדי לחסוך בצוות ובתקציב, הבנייה שלה עלתה 13 מיליארד דולר, לא כולל המטוסים והמסוקים שעל סיפונה וההפעלה שלה עולה 7 מיליון דולר ביום. עברו חמש שנים מהרגע שבו הסתיימה הבנייה שלה ועד שהיא הוכרזה כמבצעית לפני שנה, לאחר שורה של תקלות מורכבות ומביכות.
האוניה: הפורד היא נושאת המטוסים החדשה באמת הראשונה של ארה"ב מזה 40 שנה, והראשונה בסדרה חדשה של אוניות ענק, עם אורך של 333 מטר, רוחב של 78 מטר, וגובה של 76 מטר, מהם 40 ששקועים בתוך המים.
היא מבוססת על נושאות המטוסים מסדרת הנימיץ, עם סדרת שיפורים שנועדו להפחית את חתימת המכ"ם שלה, ולפשט את התפעול. כך למשל הקטפולטה, שאליה מתחברים הגלגלים הקדמיים של המטוסים הממריאים ממנה, ומאיצה אותם בעוצמה למהירות המראה למרות המסלול הקצר, מופעלת בחשמל במקום בקיטור. שני הכורים הגרעיניים שלה מפיקים יחד 600 קילוואט, כמו תחנת כוח של חברת החשמל בארץ.
המטוסים: הפורד תוכננה לשאת גם מטוסי אף-35 חמקניים, אבל מפעילה כעת 4 טייסות של מטוסי אף-18 e/f, חמקניים למחצה, עם 10-12 מטוסים בכל אחת. על סיפונה יש גם 5 מטוסי אף-18 גראולר, דגם תקיפה אלקטרונית, שנועד לשבש ולהשמיד סוללות טילים, 8 מסוקי סיהוק, גרסה ימית של הבלק הוק, למלחמה בצוללות והובלת מטענים, 4 מטוסי התרעה ובקרת אווירית הוקאיי ושני מטוסי תובלה גרייהונד, למעשה זהים כמעט להוקאיי אבל ללא מערכת המכ"ם שלו, כדי לפנות מקום לנוסעים ומטען.
ההגנה העצמית: הפורד מצוידת בשני סוגים של טילים נגד מטוסים וטילים, במקלעי פלנקס מהירים ליירוט טילים כשכבת הגנה נוספת, ובעוד מערכת מקלעים נגד ספינות שמתקרבות אליה. חמש המשחתות הצמודות נועדו לשמש כסוללות טילים נוספות להגנתה, כולל ליירוט הבאליסטי הסיני החדש שנועד להטביע נושאות מטוסים אמריקאיות. בדרך כלל מלוות הספינה גם בשתי צוללות כדי לסכל איומים תת מימיים נגדה, אבל בים התיכון האמריקאים ויתרו על השכבה הזאת.
הנשק הגרעיני: האמריקאים אף פעם לא מצהירים האם יש נשק גרעיני על נושאות המטוסים שלהם, בעיקר כדי שמדינות זרות לא יחששו לתת להן לעגון בשטחן. אבל מטוסי האף-18 תוכננו לשאת ולשחרר פצצות אטום, וההערכה שיש כאלה על סיפונה, לצד אלפי פצצות וטילים רגילים שהיא נושאת במחסניה עבור מטוסיה.
הצוות: על הפורד משרתים, בהפעלת הספינה והטסת ואחזקת מטוסיה 4,539 אנשי צוות "בלבד", במקום יותר מ-5,000 באוניות הנימיץ. יש לה גם כלבת שירות, הלברדורית סייג', שנמצאת שם בעיקר כדי לשעשע את אנשי הצוות, צועדת עם מלווה קבוע כשהיא נועלת נעלים מיוחדת שלא תישרט מרצפת המתכת המחוספסת. באוניה יש קפלה המשמשת לא רק לטקסים נוצרים, אלא בעת הצורך גם כבית כנסת. המפקד הנוכחי שלה, קפטן ריק בורגאס, הוא טייס קרב ותיק בצי, שצבר 3,500 שעות טיסה, כולל על אף-15 ואף-16 של חיל האוויר האמריקאי, ושירת גם כמדריך בבית הספר ללחמה אווירית מתקדמת, המוכר ביותר בכינוי טופ גאן.
החיים על הסיפון: לא בדיוק מה שראיתם בסרטים של טום קרוז. שירות על נושאות מטוסים מאתגר אישית ומקצועית. הספינה יוצאת לשיוטים מבצעיים של חצי שנה שבמהלכן לא רואים אנשי הצוות את הבית, אם כי זוכים לביקורים בערים שבהן עוגנת הספינה. הצוות של הפורד ביקר למשל באנטליה לפני כחודש וחצי. רוב הזמן משייטת הספינה רחוק מנמלים, מקיימת אימונים עם ספינות אחרות של הצי האמריקאי ומדינות נאט"ו. טייסי נושאות המטוסים נחשבים לטובים שבטייסים האמריקאים, גם בגלל שעליהם להתמודד בקביעות עם ההמראות והנחיתות המסוכנות על האונייה, בכל תנאי מזג האוויר, וגם בגלל שהם זוכים להתאמן מול טייסי קרב מחילות אוויר וציים ידידותיים מכל העולם, כולל מישראל.
החיים של הצוותים הטכניים וצוות הספינה שמשרתים בסיפונים התחתונים מתישים עוד יותר, ויכולים לעבור ימים ארוכים עד שיזכו לצאת סיפון ולשאוף קצת אוויר ושמש. לכל איש צוות יש מיטה משלו וארון לדברים האישיים, אבל רק קצינים בכירים נהנים מתא ללא שותפים.
כדי לאזן את התנאים המאתגרים ולהצליח לגייס מספיק אנשי צוות - בארה"ב אין גיוס חובה - משקיע הצי בתנאי השירות. נושאת המטוסים היא בכל מקרה עיר קטנה, שצריכה להיות מסוגלת להתנהל עצמאית בים במשך חודשים. לרשות אנשי הצוות עומד סופרמרקט קטן, שמוכר בכ-10,000 דולר ביום, מכבסה וחדר כושר. כשתנאי הים מאפשרים נפתח בסופי שבוע הסיפון התחתון, ממנו יכולים אנשי הצוות לקפוץ למים ולשחות, כאשר האמיצים קופצים מהסיפון העליון.
מערך לוגיסטי אדיר נועד לתספק את אוניית הענק. את נושאת המטוסים עצמה צריך לתדלק רק פעם ב-25 שנה, אבל פעם בשבוע מתחברת אליה אוניית אספקה, שמעבירה דלק למטוסים ולמסוקים שלה. זה היום המשמח של השבוע כי אז מקבלים המשרתים את הדואר מהבית או את מה שהזמינו מאמזון. וזה גם היום שבו מקבל המטבח אספקה טרייה.
האוכל: על רקע תלונות המילואימניקים שגויסו למלחמה בעזה, מעניין לראות את ההשקעה הגדולה של הצי באוכל לצוותים. 93 מאנשי הספינה, אחד מכל 50 מאנשי הצוות, עוסק בבישול או בהגשה של מזון בחדר האוכל שלה. המטבח מגיש ארוחות בין 6 בבוקר לחצות, כל משמרת זוכה לאוכל חם ומגוון. לספינה יש מאפייה משלה שמייצרת בכל יום לחם טרי, וחדרי האוכל מגישים מאכלים אהובים בימים קבועים, למען המוראל. יש יום טאקו, יש יום פיצות, והתפריט חוזר על עצמו בכל 15 יום. בכל חודש יש ארוחות מיוחדות למי שחוגג בו יום הולדת. בכל יום צורכים שם יותר מ-500 ליטר חלב ו-3 טון עוף. הצבא צועד על קיבתו, הצי שט עליה.