שמחה שני, בת 79 מקיבוץ בארי, סיפרה היום (שני) בבית החולים סורוקה שהאירועים הקשים שבעקבותיהם נפצעה התחילו דווקא כשהקיבוץ חגג 70 שנה לקיומו. "באותה שבת עשינו ערב מאוד מהנה", היא אומרת, "למחרת היתה אמורה להיות תחרות בין משפחות. בעלי העיר אותי שיש צבע אדום בכל מיני מקומות בארץ".
שום דבר לא הכין אותה לדברים שקרו אחר כך. "נכנסו לממד וסגרנו אותו", היא מספרת, "ראינו שלושה מחבלים מנסים להיכנס אלינו. נכנסו לי קליעים בכל מיני מקומות". שני היתה בטוחה שזה הסוף: "היה ישר דם, לא היה חשמל ולא היה אוויר. הרגשתי שזהו, שאני גמורה. תוך כדי אני שומעת שהם מרסקים את כל הבית". בעלה, אברהם, הציץ וראה מחבל שוכב על השטיח. "הוא ישר נכנס חזרה. הבנו שיש מחבלים בכל הקיבוץ". היא אומרת.
שני מספרת שהם שמעו שהמחבלים שרפו את הבית של בנם, ושהוא חולץ, אבל בנו נחטף על ידי חמאס. ביתה שהיתה בבית שני בניה גם ראתה מחבלים. "הנכד שלי שבוי, זה הכי כואב לי", היא אומרת. לדבריה, הם חיכו מ-13:00 עד 21:00 לחילוץ, בעודה מדממת. "אני מבינה שהקיבוץ במצב קטסטרופלי", היא מוסיפה, אבל איתנה בעמידתה: "עברנו הרבה מלחמות בקיבוץ וידענו הרבה דברים קשים. ברור שחוזרים לגור בקיבוץ. אין לנו בכלל ספק
יבואו גרעינים חדשים ויקימו מחדש את הקיבוצים שנפלו".