הולכות ומתרבות העדויות המזעזעות מתוך התופת שאירעה בעוטף עזה ביום שבת האחרון, ביניהן גם העדות הקשה של דורין כהן, בת 30 מכפר עזה, שהייתה עם בני משפחתה בתוך הממ"ד במשך שעות ארוכות בזמן שמחבלי חמאס שורפים את ביתה.
"בהתחלה התחיל מטח כבד על הקיבוץ ותוך חמש דקות התחלנו לשמוע יריות וצרחות בערבית", סיפרה לוואלה!. "שם הבנו מיד שיש חדירה לקיבוץ. בעלי רץ להביא את האקדח וננעלנו בממ"ד עם שני הילדים שלנו, אחד בן ארבעה חודשים והשני בן שלוש. התקשרנו למשטרה לדווח על המחבלים בקיבוץ וחיכינו. פתאום הייתה הפסקת חשמל ונשארנו ככה בממ"ד ללא סוללות של טלפונים.
"באמצע הלילה חדרו לנו מחבלים הביתה ושרפו את כולו. הם הניחו את מטען חבלה על דלת הממ"ד והוא התפוצץ. אחרי זה הם הניחו את כל הרהיטים של הבית ליד הדלת ושרפו אותם כדי שנצא החוצה מהממ"ד וכל זה תוך כדי ירי טילי אר-פי-ג'י על הדלת. ככה היינו במשך תשע שעות בלי מים וחשמל. התינוק שלי עוד יונק ונגמר לי החלב בשבילו. הוא צרח וסבל. בעלי עמד ליד דלת הממ"ד במשך 27 שעות והחזיק ללא הפסקה את הידית כדי לא לאפשר למחבלים להיכנס".
דורין סיפרה עוד על התסכול הכבד כששמעו חיילים בחוץ שלא סייעו להם: "שמענו את הנגמ"שים עוברים ולא עוצרים. שלחו לנו לפני כן הודעה שחיילים עוברים בית בית ורק חיכינו שיגיעו כבר ויצילו אותנו. לא הצלחנו כבר לנשום בתוך הממ"ד. התינוק שלי כבר התייבש והתחיל לצרוח. פשוט פתחתי את החלון של הממ"ד וצעקתי לנגמ"ש שעבר עם חיילים לידנו שיגיעו ויצילו אותנו. בהתחלה החיילים ירו עלינו לכיוון החלון כי חשבו שאנחנו המחבלים, אבל מיד לאחר מכן הם חילצו אותנו דרך החלון ויצאנו בלי נעליים.
"בדיעבד מסתבר שהבית שלנו היה הציר הראשי של המחבלים. הם שברו את הקירות של הבית ויצאו ונכנסו מכל הכיוונים שלו. החיילים היו ממש המומים לראות אותנו בבית כשהגיעו כי הם חשבו שאנחנו מתים. כולם היו בטוחים שמתנו. כשירדנו מהנגמ"ש באלונית הסתכלו עלינו כאילו אנחנו רוחות רפאים והיו בהלם שאנחנו בחיים. כשיצאנו מהבית, ראינו שכל הקיבוץ היה מלא גופות, הבית שלנו עלה באש.
"יש לנו הרבה חברים חטופים ואנחנו מגלים על עוד אנשים שמתו ונרצחו ולא יודעים מה איתם. אנחנו מתפללים עכשיו שהחברים שלנו יחזרו,.