גם לפני 2007 ניהלנו שם מערכה, ואולם מרגע שחמאס השתלט על הרצועה והפך לריבון, אנו פועלים מול ארגון שטני שאינו בוחל בדבר, וכל רצונו הוא להשמיד את ישראל. וגם זה לא חדש, בטח כאשר מדובר בכנופייה שמוכנה לרדת לשפל הדרגה האנושית ולנהל מולנו משאים ומתנים על חלקי גופות.
בארגון הזה שהתעצם לכדי ממדים בלתי מחוייבים למציאות אנו נדרשים להכריע - וזו לא שאלה אם נכון ואיך נכון - זה כורח המציאות, ואין שום דרך אחרת.
במאמר הנוכחי אפרט מספר ממדים לתהליך הנדרש בכדי להשיג את התוצאה הזו - היא אינה פשוטה ויש בה מורכבויות רבות, בטח כאשר בידיהם עשרות ואולי יותר שבויים וחטופים.
מיטוט חמאס
כיוון שמדובר בתנועה פוליטית אידאואולוגית, עליינו להבין כי ביטויי "מחיקה" או "מיטוט" אינם רלוונטיים - ישראל חייבת לפעול בתצורה שתאפשר באופן ריאלי השגת יעד. ומכאן להבנתי היעד המערכתי הנדרש הינו השמדת הזרוע הצבאית של הארגון. זהו ההישג המינימלי נוכח אירוע הימים האחרונים, שכן חייב להיות ברור לכולנו כי אין אנו יכולים להרשות לעצמנו את המפלצת הזו שאינה נשלטת על סף ישובינו. זה חייב להיגמר.
כיצד משמידים זרוע צבאית?
במונחים צבאיים נדרש לציין 3 אפשרויות להשגת ההישג: פגיעה קשה ביותר בכוח הלוחם של הארגון, הכנעתו, או בריחתו עד כדי נטישת הרצועה בדיוק בסגנון שערפאת ואנשיו עזבו את ביירות במהלך מלחמת שלום הגליל. כל תוצאה אשר אינה מתיישרת עם 3 האופציות האלה או שילוב ביניהן היא רחוק מלהספיק.
הפעולות הנדרשות מצה"ל
צה"ל נדרש לפעולה קרקעית משמעותית, רציפה ועמוקה, זאת כאשר ניתן לבצע אותה מדורג תוך הכרזה שמטרתנו היא לסלק את כוחות חמאס מרצועת עזה. מהלך קרקעי שהולך וסוגר על מוקדי הכוח ברצועה, הולך ומתעצם, ולא נעצר עד השגת ההישג הזה. יש להעמיד בפני צה"ל ציווי: "אתם הולכים עד הסוף ונעצור אתכם כשנבין שההישג הושג". כאמור או השמדת הזרוע הצבאית, או כניעתה (כלומר, הסגרתה לכלא או סילוקה מהאזור). לאחר מכן ניקוי הרצועה מכל תשתיות הלחימה. צה"ל יודע לעשות זאת, יש לכך השלכות וזה לוקח זמן, אך לאחר סוף השבוע האחרון אנו מבינים שאין כאן ברירה - הארגון הזה ביצע פשע נגד האנושות, נגדנו, ואין לו יותר שום זכות קיום.
המורכבות
מדובר בלחימה מורכבת בשטחים בנויים וצפופים - היא תשאב כוחות רבים, ויהיו לה מחירים משמעותיים בנפש ומבחינה כלכלית. אנו נדרשים לגיבוי בין לאומי ולאורך רוח - את אלה לעת עתה נראה שיש לנו מלוא הנדרש.
הלחימה תהייה בתווך אזרחי, ותידרש מערך שידע להתמודד עם האוכלוסיה המקומית - עלינו לאפשר הימלטותה - רצוי לכיוון מצריים - להכווין לשם ולקיים מאמץ רציף שירוקן את כמה שניתן את המרחב הזה - אולם יהיו שישארו בבתיהם, והם יהיו נצורים במלחמה - זהו מחיר - מדינת עזה הכריזה מלחמה על מדינת-ישראל. מול הנצורים יתנהל סיוע הומניטארי - צה"ל נדרש להקים זרוע משמעותית ואסטרטגית שתנהל את הצורך הזה.
סיבוך נוסף הכרוך ב"שאיבת כוחות" לדרום הינו התלקחות זירות נוספות - זוהי לא השערה. נקודת המוצא הינה שאיראן חוללה את האירוע הזה, והיא מתואמת עם גזרות נוספות, לפחות סוריה, לבנון ויהודה ושומרון. כאן חייבים לתת מענה מגננתי ראשון בכל הרמות וזה דורש גיוס כללי של צה"ל - מגייסים את הכל כיוון שאירוע סוף השבוע מהווים תמריץ להמוני טרוריסטים לחקות את המעשה שיצא מעזה - ישראל לא יכולה לקבל זאת ואי אפשר לקחת סיכונים.
יתרה מכך, הזירה הצפונית המשולבת מסוריה ולבנון חייבת להיות מבוצרת במיטב הכוחות, וללא סיכונים. פיקוד הצפון חייב להיות ערוך למערכה כוללת עם גיוס מלא, ויתכן ונידרש לפעול במקביל בשתי הזירות - צה"ל יודע לעשות זאת - נדרש סדר עדיפויות מה מוכרע קודם, והצפון במצב הזה יהיה בעדיפות עליונה עקב כך שהאיום הפוטנציאלי מזירת הצפון הוא פי כמה יותר דרמטי מאשר מרצועת עזה.
הממד הבינלאומי
בטווח המיידי כאמור ישראל חייבת להכריע את חמאס (אלא אם חזבאללה חפתח במערכה גם הוא), וכדי לייצר את התנאים לפעולה אנו נדרשים ריסון במלוא מובן המילה של האיראנים, ואת באי כוחם- את זה רק ארצות הברית מסוגלת לבצע. האמריקאים, ונדמה שכך הם פועלים, חייבים להבהיר למשטר האייתולות, כי פתיחת חזית צפונית משמעותה היא שדמם בראשם. באיראן שרידות השלטון היא לפני הכל, והם חייבים להיות תחת איום ברור ובר תוקף מיידי.
הזירה המצרית
למצרים יש תפקיד חשוב ביותר במערכה הזו - גם שמירה את גבול סיני, וגם בעל ברית בדרום רצועת עזה. המצרים הם מנוף חיוני להשבת החטופים - ייתכן ותחילתו של מהלך ישראלי מחייב לאפשר הזדמנות למצרים להחזיר לפחות חלק מהשבויים, לפחות זקנים נשים וילדים שחמאס ושאר הארגונים חטפו - נכון לרתום את מצרים בסיוע האמריקאים לדבר הזה - אחרי הכל, זה גם אינטרס שלהם. מצרים היא בת ברית בדרום, ויש להיות מאוד מפוכחים בתקשורת איתם.
זירת יהודה ושומרון
זוהי זירה נפיצה, אשר יכולה לחקות בקלות את הפעולות שהתרחשו בדרום, קרי פריצת המכשול ונהירת המוני פלסטינים לתוך שטח ישראל - הגיוס הכללי של צה"ל חייב לייצר סדר כוחות הגנתי שלא מאפשר פריצה המונית של הגבולות, בטח ביהודה ושומרון. אין תחליף ללוחמים שמגינים על הגבול - המכשול לבדו לא יביא לתוצאה הנדרשת. במרביל למאמץ ההגנתי מתחייב מאמץ התקפי שמייצב שליטה מקסימלית בשטח - לא כיבוש ערים פלסטיניות, אלא שליטה מרחבית מקסימלית, ותמונה מודיעינית רציפה.
זירת הפנים
פיקוד העורף חייב להיות בהקשר הזה כתף אל כתף עם משטרת ישראל - המשטרה לבדה לא יכולה להתמודד באפקטיביות פעולה בסגנון "שומר חומות" - צה"ל נדרש לצירי תנועה פתוחים להזרמת לוגיסטיקה, ולכן העורף הוא זירה שחייבת להיות מוצפת בכוחות, ועם עתודות מתאימות לתגבורים באזורים רגישים במיוחד.
התקשורת
מערכות מהסוג הזה מושפעות מאוד מן התודעה - ואותה בעיקר מייצרת התקשורת. בין עגמומיות בהקשר מחדלים ומחירים, ובין תודעת איום על האויב, התקשורת חייבת להיות אחראית - לא להעצים את האויב, ובהחלט להוות סיוע ברמה הלאומית למאמץ המלחמתי. זוהי מערכה כוללת, ועל כן כל משאבי המדינה, לרבות התקשורת חייבים להיות רתומים. על התקשורת להיות אחראית, לא לחשוף פעולות, ולא לתת במה מוגזמת לדרמות אנושיות, וזה קשה אך חיוני. על כן, יש להעמיד בראש המאמץ התודעתי איש מיומן ומקצועי בהקשרים האלה - האתגרים הם הרבה יותר משמעותיים מכדי להיות מנוהלים על ידי דובר צה"ל או שר - זה חייב להיות מנוהל באופן מקצועי וחד, לרבות כל עולם הרשתות החברתיות. למדינת ישראל יש האנשים המתאימים - יש לגייסם למערכה זו ללא דיכוי.
בסיכומם של דברים, המאמץ המבצעי הכולל מוכוון כעת כעת לעזה, אך הוא חייב להיתמך בגיוס כללי של כל יכולות המדינה. של כוחות המונעים הדרדרות, סיוע בינלאומי המאפשר בידוד מרחב המערכה, וטיפול בסוגיית החטופים, ותקשורת שתכליתה המרכזית הינו סיוע תודעתי למאמץ המבצעי, תוך מניעת הדרדרות בזירות נוספות, ומתן מענה דרסטי באם יש הדרדרות. זו מערכה ממוקדת אך מורכבת - וללא שילוב ידיים והעמדת האנשים הנכונים בתפקידים הנכונים - קשה לראות אותה בשיאה. זה דורש הכנסת אנשים רבים לתפקידי מפתח מתוך אחדות מטרה - וזה בהחלט דורש שילוב ידיים פוליטי - כי גם לזה יש משקל בעמידה מול עם ישראל ואל מול מה שעומד על הפרק.
אל"מ במיל' רונן איציק - לשעבר מח"ט שיריון. חבר תנועת הביטחוניסטים.