בתי החולים מורגלים לאירועי רב נפגעים לאורך השנים. פיגועים, סבבי לחימה ועוד. נראה שמצב כזה עוד לא ראו בבתי החולים מאז תחילת המלחמה בעזה. מרבית הפצועים הגיעו לבית החולים סורוקה בבאר שבע, שם טיפלו במאות פצועים. "טיפלנו ב-700 פצועים. זה היה האירוע הכי קשה שעברתי בחיי", סיפר היום (ראשון) לוואלה! ד"ר צחי סלוצקי, סגן מנהל המרכז הרפואי סורוקה.
סלוצקי גר בעוטף ומיהר לבית החולים לאחר היוודע האירועים. "החלק הקשה ביותר היה לקלוט ילדים פצועים, בלי מבוגרים איתם ובלי הורים לידם. אני משתדל לא להישבר בעבודה, אבל זה היה קשה ביותר", הוא סיפר. "אתמול טיפלנו במהלך היום ב-50 פצועים אנונימיים. כרגע אנחנו עומדים על מספר חד ספרתי של פצועים אנונימיים.
מערבה משם, בבית החולים ברזילי באשקלון, גם טיפלו כבר במאות פצועים. "זה בלגן. זה משהו יותר גרוע", אמרה לוואלה! ד"ר לאונורה קלסוב, מנהלת חדר המיון בבית החולים. "אני הרבה שנים במקצוע. אנחנו חיים באזור שתמיד אנחנו בסכנה, כל שנה יש לנו אירוע רב נפגעים - אבל אירוע כמו אתמול אני לא זוכרת".
"פתחנו אר"ן, התייצבו אנשים מכל הדרום, מערערה ועד המרכז, היה לנו קשה מאוד", היא ממשיכה לספר. "קיבלנו למעלה מ-400 פצועים קשים, עם פציעות קשות, רובן של ירי. לא פצע אחד - כמה פצעים, במקומות שונים. חלק טיפלנו מיידי וחלק העברנו לבתי החולים בכל רחבי הארץ, אחים ואחיות מכל הארץ היו בקשר איתנו והגיעו לעזור. הצלחנו להעביר המון פצועים".
ד"ר קלסוב מודה כי "אנחנו לא יכולים להציל את כל האנשים, אבל התחושה היא שעשינו את העבודה כמו שצריך. אני כאן מאתמול בבוקר. אני יכולה ללכת לנוח, אבל לא יכולה להשאיר את הצוות שלי. המון אנשים התגייסו: עובדים סוציאליים, מטפלים, כל מי שרק אפשר מסייע. הפסיכולוגים פה 24 שעות לכל מי שצריך".
ד"ר קלסוב מבינה שהאירוע רחוק מסיום. "אני מבינה שזה לא נגמר. אנחנו ממשיכים, מנסים לעשות את העבודה כמו שצריך כמו בכל יום, אבל הלב שלנו כואב מאוד. מאבדים אנשים. רואים את המשפחות, את מי שמחפשים נעדרים. מנסים לתת את הלב לכל אחד. הרופאים צריכים לתת את הידע והיחס שלו למטופל, אבל מתי שיש לנו את האופציה ללכת לאיזו פינה שלא רואים - יש גם בכי. אתמול אחת הרופאות הבכירות עבדה בחדר הלם, ראיתי בעיניים שלה את הבכי תוך כדי הטיפול", היא סיפרה בצער.