חמישים שנה ויום. זה הזמן שחלף מיללת הצופרים ההיא שהחרידה מדינה צעירה ויהירה בצהריי שבת של יום הכיפורים, לזמן שבו העירו צופרי האזעקה מאות אלפי ישראלים במדינה מתבגרת ויהירה בבוקר שבת של שמחת תורה. אותה זחיחות ואותו שכרון כוח שהובילו אותנו אז והיום לתוך (כמעט) אותו אסון.
אנחנו לא באותו מצב. הפתעת 1973 העמידה סכנה קיומית אמיתית בפני מדינת ישראל. האימפריה שנולדה 7 שנים קודם, התרסקה בבת אחת לתוך דם, אש, תמרות עשן ואלפי טנקים מצריים וסוריים השועטים לתוך המדינה ורומסים כל מה שעומד בדרכם. ההפתעה הנוכחית אינה מהווה סכנה קיומית. חמאס לא מסוגל להכריע את ישראל. עד לפני כמה דקות, היינו משוכנעים שחמאס גם לא מסוגל להפתיע את מדינת ישראל, או להביך אותה. ובכן, טעינו. את האירוע הזה, חמאס כבר ניצח.
העובדה שארגון הטרור הצליח להפתיע את המודיעין הטוב והמנוסה בעולם, העובדה שהצליח לשלוט באירוע שעות ארוכות, תוך שהוא מחדיר לתוך ישראל עשרות לוחמים, הורג לא מעט אזרחים ולועג למערכת הביטחון האדירה ביותר במזרח התיכון ואחת המנוסות והמשוכללות בעולם, לא תימחק במהרה מהתודעה של שחקני האזור. כדי לשקם משהו ממה שהייתה פעם ההרתעה הישראלית, נצטרך לעבוד קשה מאוד הרבה זמן.
מה שצריך לעשות עכשיו הוא להשיג, מהר ככל האפשר, את מפת הקרב. כרגע היא מעורפלת ובנויה, בעיקר, משיחות נואשות של אזרחים נצורים, חטופים או מסתתרים. מיד אחר כך, לדאוג שאף לוחם חמאס לא יישאר בחיים. במקביל, לגבות מחמאס את המחיר הכבד ביותר שנגבה ממנו אי פעם. וחשוב לא פחות: לנסות לדאוג לבודד את החזית הזו. להבהיר לכל מי שצריך שהצטרפות למלחמה פירושה התאבדות. בעל הבית קיבל בראש ועכשיו הוא משתגע. מוטב מאוחר. נסראללה יושב כרגע על הגדר. הוא צריך להבין שאם יירד ממנה לצד הלא נכון, זו תהיה קבורתו.
ראשי המחאה הודיעו, מיד כשהאירוע החל, שהכול עוצר. כך ראוי. עכשיו כולנו אחים לנשק. לוחמי כיפור, שנלחמים גם היום על המדינה, נקראים שוב לדגל. בבוקר שאחרי אפשר יהיה לחשב מסלול מחדש ולנהל חשבונות. אני מניח שמכונת הרעל כבר מכינה את התיקים המפלילים נגד כל מי שלובש מדים, בתנאי שהוא רחוק מהדרג המדיני. זה לא הצליח ב-73', זה לא יצליח גם ב-2023, אבל זה לא הזמן לכל זה. לא עכשיו.
אחרי שהכל ייגמר, וזה ייקח זמן, צריך לעשות חשבון נפש ובדק בית. הדם עכשיו נשפך ורותח, האש בוערת ובתוך הכאוס הזה רק דבר אחד בטוח: כל מי שהאמין שישראל כל-יכולה, כל מי שחשב שאפשר לקבור את העניין הפלסטיני קבורת חמור ולהתנהג כאילו אין כאן מיליוני אנשים שרוצים להרוג אותנו, כל מי שתכנן את המזרח התיכון החדש, צריך להתמודד עכשיו עם המזרח התיכון הישן. במירעו.
באפריל 2018 פרסם אל"מ (בדימוס) יוסי לנגוצקי מאמר ב"הארץ", תחת הכותרת "קו מאז'ינו 2018". קריאתו היום לא פחות ממצמררת. לנגוצקי, ממקימי מערך המ"מ של צה"ל ונביא זעם וקטסטרופות ידוע, היה גם בין יועצי מערכת הביטחון שבנתה את המכשול האדיר סביב רצועת עזה. לנגוצקי הוא גיאולוג שמבין במנהרות ועמד 5 שנים בראש היחידה הטכנולוגית-מבצעית של אמ"ן. הנה משפט שכתב באותו מאמר: "אני חושש שגורלו של המכשול שבנתה מערכת הביטחון סביב עזה עלול להיות כגורלם של פתרונות אחרים שנועדו למנוע מכוחות אויב לחצות גבולות".
הוא משווה את המכשול, שבו הושקעו מיליארדים, שבנתה ישראל סביב הרצועה לקו מאז'ינו שבנו הצרפתים מול גרמניה. וגם לקו בר-לב, שבנה צה"ל מול המצרים. "במילים אחרות", מסכם לנגוצקי, "חוששני שגם אם המכשול התת קרקעי יקשה על חמאס לפרק זמן מסוים, גורלו יהיה כגורלם המכאיב של אותם מחסומים בלתי חדירים לכאורה".
לנגוצקי מתייחס גם לתרגילי הטעיה שחמאס ביצע מול מערכת כיפת ברזל, וציטט את מי שהיה מפקד 8200 באמ"ן ונחשב ל"מר התראה" הישראלי של כל הזמנים, תא"ל יואל בן-פורת ז"ל, שכינה מבצעים להקמת מכשולים מסוג המכשול בעזה, בשם מסל"מ: מבצע סרק להרגעת המצפון. ביום הכיפורים 73' התחנן בן פורת בפני הממונים עליו לשבור את הקונספציה ולהבין שעומדת לפרוץ מלחמה. אלי זעירא מיאן להאזין. מי היה הבן-פורת של זמננו? לא ברור עדיין. בשמחת תורה 2023, אנחנו חווים מעין שידור חוזר של הקונספציה ההיא. כשאתה משוכנע שאתה שולט במצב, כשאתה בטוח שאף אחד לא מתקרב לעוצמתך ורמתך, כשאתה לועג, מזלזל ולא סופר את אויביך, כשאתה מתנהג כאילו אתה לבד על המגרש, אתה מתעורר בוקר אחד בתוך דם, אש ותמרות עשן, ומגלה שטעית. רק למה זה תמיד קורה בשבת?