ההגזמה אולי אינה שקר מוחלט, אבל היא עדיין סוג של שקר, כזה שמנצל יסודות של אמת על מנת להישמע אמת. לא שההצלחה תמיד מובטחת לה. אם אומר היום, שכאשר תפסע מחר בצהרי יום בדיזנגוף, תמות מכדור ברד בקוטר 10 ס"מ שינחת על ראשך, לא תאמין לי. אמנם, ברד לפעמים יורד בתל אביב וכדור קרח בגודל כזה, אם ייפול מהשמיים, בהחלט יפוצץ לך את הראש. כל זה נכון. ובכל זאת, אתה יודע שלא תמות מחר בדיזנגוף. אתה מודע לכך שהאפשרות לברד בדיזנגוף בתחילת אוקטובר קלושה, ושהסיכוי שבין כדורי הברד בישראל יהיה כדור קרח בקוטר 10 ס"מ ועוד שייפול דווקא על ראשך, שואף לאפס.
בדומה לכך, הסיכוי שיתקיימו דברים מסוימים שמפחידים אותנו לגביהם בנושא הרפורמה המשפטית גם הוא שואף לאפס. בעצם, לא שואף, אלא אפס. אומרים לנו, למשל, שהכנסת יכולה להעביר מחר חוק יסוד "שיבטל את הבחירות", ובמקרה כזה, אם לבג"ץ לא תהיה סמכות לפסול את החוק, אזי הלכה עלינו הדמוקרטיה והקיץ הקץ על המדינה. היופי של השימוש בגוזמה ככלי שכנוע הוא כאמור שזו אינה מומצאת יש מאין. הרי הכנסת מעבירה חוקי יסוד מפעם לפעם, נכון? ואם בית המשפט העליון לא יהיה רשאי לבטל חוקי יסוד, אותו חוק איום ונורא יישאר על כנו, האין זה כך? הרי אלו הן עובדות פשוטות שאין עליהן ויכוח. מ.ש.ל, לא?
באופן רגיל, כל בר דעת יבין שאף כנסת ישראלית לא תעביר חוק כזה, כפי שלא תעביר חוקים אחרים שמפחידים אותנו בהם ("מדינת הלכה!", "כליאת כל הלהט"בים!" וכיוצא באלה). אבל כשדברי אימה מומטרים על ברי דעת מדי שעה, אלה יכולים לערער לא רק את נפשם אלא גם את שכלם, ולהביא אותם להאמין שההתפתחויות הללו הן ריאליות ושהדיקטטורה עומדת ממש בפתח, אם לא כבר הגיעה. וזה נכון ביתר שאת, כשהגוזמה מקבלת משנה תוקף מפי "מומחים" למיניהם שמדברים עליה כאפשרות ממשית, גם אם אינם מאמינים בכך ולו לרגע.
הבורות הפוליטית בארץ, כולל אצל ה"משכילים" בינינו, היא המצע שעליו גוזמאות הופכות לאמת בעיני הציבור. כמה מאיתנו בקיאים למשל בהתרחשויות בגרמניה של תקופת ויימאר? מעטים. מצוין. נשתמש בבורות זו כדי להשוות את עליית היטלר לשלטון לימינו. הרי התקיימו בגרמניה בחירות דמוקרטיות, שבהן הנאצים נעשו למפלגה הגדולה ביותר, נכון? נכון. והיו מהלכים פוליטיים חוקיים לגמרי שאיפשרו באותה דמוקרטיה את מינויו של היטלר לראשות הממשלה לאחר אותן בחירות, הלא כן? אכן כן. ובכן, הנה זה כמו אצלנו! כי גם אצלנו היו בחירות, וגם אצלנו המהלכים הפוליטיים החוקיים איפשרו את עלייתו של ביבי לשלטון. וחוץ מזה - וכאן בא הקלף המנצח - האם אינכם יודעים שגם הנאצים היו חסידי הלאומיות, בדיוק כפי שהימין הישראלי הוא חסיד הלאומיות?
רבים קונים את התסריט הזה - בכללם גם מי שאינו בוגר קרן וקסנר - ביודעם מעט מאוד על קורותיה של גרמניה הנאלחה מאותם הימים, בין השאר שהאלימות שפשתה והאידיאולוגיה הרצחנית היוו חלק בלתי נפרד מהתהליך הפוליטי, ובהבינם עוד פחות מזה את מהות הרעיון הלאומי הנשגב, שעומד בבסיס הציונות.
כפי שהגוזמה, על ידי היסודות האמיתיים שבה, משמשת לשכנע אנשים להאמין ב"התפתחויות" שקריות שליליות כאילו היו אמיתיות, כן הגוזמה משמשת להעניק הילה כוזבת חיובית וצודקת לנאבקים בממשלה. מעל כל במה, בין אם בארץ או בחו"ל, הם מציגים את עצמם כמחרפים את נפשם באומץ ובגבורה מול השלטון הנורא (וביתר שאת, מאז דברי האדמו"ר על מות קדושים מול "כיתת יורים").
אמנם, האדרה זו אינה פועלת על רוב הקהל הישראלי - אולי לא מעט באשמת העובדה שעדיין לא ראינו את הגופות צפות בירקון, ושהציבור מבין שהן מן הסתם גם לא יצופו, כפי שהציבור שם לב לעובדה שבתי החולים אינם מתמלאים מדי ערב בפצועים מדממים מקרבות רחוב עם קלגסיו הברוטליים של השלטון. ובכל זאת, ישנם הצילומים המראים את עמידת הגבורה הקפלנאית עם אגרוף קפוץ המתנשא מעלה, על רקע הילת האש מנתיבי איילון, ובאלה יש כדי להרנין את ליבם של המנהיגים. וכנראה גם של מונהגים לא מעטים. כי... הצילום הרי אמיתי, לא?
הידד לגוזמה בשירות הכלל.
הכותב הוא רופא, סופר ומחזאי, ואחיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו